לפעמים את מזכירה לי פרח
שמסתכל על העולם בהשתאות.
לפעמים - מכשף רב עצמה
מתהלך בעולם בכוח ובביטחון לא גלויים
מחזיק את העתיד בידיו.
לפעמים את אש. משתלהבת עם רוח החיים,
מחוללת לנצח ריקודים אלמותיים.
לפעמים את הרוח עצמה. רוחות אוקיינוסים ננשבות ממך בעוצמה
מראות האדמה הכבושה דרכה חלפת...
הכל משתקף בעיניים שלך - אמונות, שקטות, רגועות.
לפעמים את מתמזגת עם העננים באורח פלא.
הם למעלה, ואת שם - צוחקת, משחקת איתם.
לפעמים את נהיית חשמל - אוקיינוסים עצומים, סגולים,
של יצורים אקסטטיים וקטנים, מאושרים במה שגילו.
לפעמים את כלכך ממוקדת שאת לא מבינה איך אפשר להיות במקום
אחר.
לפעמים את כל כך לא כאן, עד שאת לא מובחנת.
לפעמים את שותקת ואני מסתכלת עלייך ורואה את מה שאת...
ואז אני הכי רוצה לבכות. |
