השעה הייתה שש עשרים ותשע בערב. שחור ישב בשולחן הימני ביותר
בבית הקפה, ליד העציץ. הוא הדליק סיגריה, שהבהבה בין L&M
למרלבורו ובסוף נחתה על ווינסטון לייט, ושאף עמוק. הוא העיף
עוד מבט בשעון, שש עשרים ותשע ועשר שניות, לבן אמור להגיע עוד
חמישים שניות. 'הוא קורא יותר מדי פול אוסטר' חשב שחור. לבן
נכנס פנימה וניגש ישר לשולחן. "הקדמת" "אני יודע, אני יודע,
מצטער" "טיפלת ברועה?" "כן, אל תדאג, הוא לא יגיע לכבשה". שחור
לקח עוד שאיפה והניד בראשו. "טוב". הוא שתק לרגע. "הדיאלוג הזה
כתוב ממש רע" "כן, אני יודע, הוא לא משקיע בשיט" "לא, פשוט אין
לו מושג איך לכתוב קטע מתח-ריגול" "אז בהמשך זה ישתפר?" "לא,
הוא לא יודע לכתוב מי יודע מה טוב גם ככה. למשל עכשיו הוא גונב
מאתגר קרת". לבן חשב לרגע. "כוכי 1-2-3, נכון?" "בדיוק. לא ממש
מקורי. ולא רק מקרת, אגב" "ממי עוד?" "אתה לא קורא יותר מדי,
הא? כמו שחשבתי על ההתחלה, הוא לוקח קצת גם מפול אוסטר" "איפה"
"בשמות שלנו. שחור ולבן. לקוח היישר מהסיפור השני בטרילוגיית
ניו-יורק. ספר טוב, תקרא אותו" "למי יש זמן? אני עובד הרבה
יותר מדי בשביל להתחיל לקרוא" לא אתה לא, אתה לא עובד בכלל.
הדבר היחיד שעשית בחיים שלך היה להיכנס לפה ולדבר איתי שלוש
שניות על רועה וכבשה. זה משאיר לך יותר ממספיק זמן לקרוא משהו"
"לא זה לא. אין לי בכלל היסטוריה, אני דמות פלקט, איפה אני
יכול לדחוף ספר תגיד לי? ובכלל, מתי לך היה מספיק זמן לקרוא את
כל הספרים האלה?" "דבר ראשון, אתה יודע בדיוק לאיפה אתה יכול
לדחוף ספר. דבר שני, לא אני קראתי את הספרים, הוא קרא. למרות
שאני חייב להודות שהוא באמת כתב לי קצת יותר היסטוריה. אבל זה
עדיין לא עושה אותו מקורי. הוא עדיין מנצל סופרים אחרים"
"באמת, זרוק דוגמאות" "למה? זאת רק הדרך שלו להתפאר בספרים
שהוא קרא, ולמען האמת, לא ממש בא לי לעזור לו" "אתה לא עוזר
לו, אתה עוזר לי. אני רוצה קצת יותר השכלה מ-'כן, אל תדאג, הוא
לא יגיע לכבשה'. תעשה לי טובה אחת, בשביל כל הפעמים שעזרתי לך
בעבר" "אין לנו עבר. אבל בסדר. ברמה הכי בסיסית הוא גונב מוודי
אלן, אתה יודע, שושנת קהיר הסגולה וכל זה. כל מיני
פוסט-מודרניסטים למיניהם. למרות שלא מריימונד קארבר" "למה?"
"כי הוא לא קרא אותו, אלא מה. אין לו בושה אתה יודע" "וזה שאין
קארבר זה טוב או רע לנו?" "אין לי מושג, זה לא כאילו אני קראתי
אותו. אתה רואה, כמו שאמרתי לך הוא כותב גרוע" "אני יודע למה
אתה מתכוון. תסתכל על בית הקפה הזה. כל מה שיש בו זה שולחן
ועציץ. אין בו אפילו מלצרית. אין לו אפילו קירות. ותסתכל
עלינו, לא עשינו פעולה מאז שניגשתי לשולחן. עישנת כבר את
הפילטר ולא הרגשת" "מה? פאק!" שחור התחיל להשתעל. "בן זונה!
אני לא מאמין שהוא עשה לי את זה. די! נמאס לי מכל זה! מהמקום
המסריח הזה, מחוסר ההתעניינות המשווע שלו במצב שלנו, מהשמות
שלנו!" "מה רע בשמות שלנו?" "מה רע?! קוראים לי שחור ולך לבן.
זה לא נראה לך כמו בעיה? ואתה יודע מה הוא רצה לקרוא לי
בהתחלה? איש ירוק מטוגן, זה מה!" "באמת?" "כן, באמת, הבן זונה
הזה שכל הזמן גונב מקרת" "תירגע, בסוף הוא קרא לך שחור, יותר
טוב, לא?" "יותר טוב אבל לא טוב. לי אישית נמאס" "ו.?" "ו.מה?"
"ומה אתה הולך לעשות בקשר לזה?" "כלום, אלא מה. זה לא כאילו יש
לי כאן בחירה חופשית" "צודק". לבן שתק לרגע ואז קם. "שומע, מה
דעתך שנעזוב את המקום הזה ונלך למצוא מקום לשתות בו?" "כן, למה
לא" שחור החל לקום כאשר פתאום עצר. "לא, זה מה שהוא רוצה
שנעשה. אני לא מוכן להמשיך ככה. לסייע לכתיבה הפוסט-מודרניסטית
המודעת לעצמה והמעצבנת להחריד שלו. שיכתוב כבר על משהו, לא רק
כתיבה על כתיבה בהפוך על הפוך על הפוך מייגע. כלום זה לא נושא,
וגם אם זה כן אז כבר הרבה זמן שזה לא נושא מקורי. שינסה משהו
אחר. משהו קל כמו סוריאליזם זול" שחור הדליק לעצמו תובנה
פילוסופית ושאף עמוק. "אתה רואה" אמר ללבן "הוא כל-כך לא מקורי
שהוא גונב רעיונות מהדמויות שלו. עוד מעט אני בטח אעמוד על
התקרה או משהו" "אהה, קצת מאוחר מדי בשביל זה אני חושב" אמר
לבן מכיוון הרצפה "אבל תסתכל על הצד החיובי, לפחות יש לנו
תיקרה עכשיו. כבר שיפור בתנאים" "זה נכון. גישה בריאה, להסתכל
על חצי הכוס המלאה וכל זה" שחור צעד לכיוון הקיר הקרוב וירד
דרכו לרצפה. הוא זרק את התובנה לפח בבוז. "גם כן תובנה, סך הכל
אני חושב משמע אני קיים. ולפי זה הוא אמור היה להעלם מזמן"
"תזהר, הוא עוד יפיל עליך פסנתר או משהו" שחור נענע בראשו
לשלילה "בוא לא ניכנס פה לאיזה קטע כוכי עוד פעם. זה באמת, אבל
באמת, נמאס, לי, לך וגם בטח להרבה אנשים אחרים" לבן הזדקף
בפתאומיות. "הרבה אנשים?! אתה בטוח?" "למה אתה כל-כך מבוהל?"
"כי, כי יש לי פחד במה" "אם יש לך פחד במה אז למה אתה פה לכל
הרוחות?" "לא היו לי הרבה אופציות אחרות אתה יודע. או לבוא לפה
ולהגיד את המשפט המטומטם שאמרתי בהתחלה או לא להתקיים בכלל.
הבחירה די קלה אני חושב" שחור הניד בראשו "צודק. הרבה אפשרויות
אין לנו. וכל הדיון הזה רק מוכיח את הטענה הראשונית שלי, שהוא
פשוט לא מקורי. אנחנו מדברים על אותו דבר כבר שעתיים בערך, ורק
חוזרים ואומרים אותו דבר. בוא נדבר על משהו אחר שלא קשור לכל
זה בכלל. שמעת את ## #### ## של ### #######?" "לא איך הוא?
הביקורות שקראתי עליו די השתפכו" "אחלה דיסק, ממש נהניתי, אבל
לא יצירת המופת המדהימה שכל המבקרים גומרים עליה. מצד שני אולי
אני צריך להקשיב לו עוד כמה פעמים לפני שאני שופט סופית. יש
דיסקים שנשמעים הרבה יותר טוב אחרי כמה הקשבות" "אתה יודע
משהו, ענבל פרלמוטר צדקה, כולם באמת מעשנים סיגריות לייט. כבר
לא פתאום, כי עבר קצת זמן מאז שהיא כתבה את השיר, אבל בהחלט
נכון בהרבה מקרים" שחור תקע בלבן מבט מזועזע. "זה היה שימוש
ממש ציני בשם שלה אתה יודע" "הוא עושה את זה מההתחלה, יש לפחות
חמישה איזכורים של יוצרים שונים מאז שהסתכלת בשעון. אני לא
חושב שזה קביל" שחור קם מהכיסא שהתיישב עליו בזמן שדיבר על
מוזיקה "פאק, הוא הולך להוריד עלינו דאוס אקס מכינה, הבן זונה.
גם לו נמאס!" לבן החוויר לרגע "יש משהו שאנחנו יכולים לעשות?"
"לא, רק לצאת בסטייל. עם איזה משפט מתחכם" "כמה זמן אתה חושב
יש לנו לחשוב על אחד?" "מספיק בדיוק לחשוב על אחד להגיד אותו.
אז אל תחשוב על אף משפט" "למה?" "כי זה כמו הסוף של מכסחי
השדים הראשון, ברגע שתחשוב על אחד אתה תגיד אותו והכל ייגמר,
אז אל!" "אולי עדיף שנגיד משהו ונגמר את זה עכשיו וזהו?" שחור
חשב לרגע "אתה יודע מה? צודק, אבל קודם כל אני רוצה לעשות כמה
דברים" "כמו מה?" "כמו לחשוב על שמות נורמליים בשבילנו. או,
כמו להתנקם בו על זה שהוא חשב לקרוא לי איש ירוק מטוגן" שחור
התיישב מחדש על הכיסא ושתק לרגע "אבל אתה יודע מה, אין לי כבר
כוח לכל זה, לכל הצעקות והמרידות. אני עייף והוא עייף, ואם הכל
הולך להיגמר עוד משפט או שניים, אני מעדיף להסתיים בשקט
ובשלווה. לא דפיטיסטי, רק שלם עם עצמי. ואני חייב להעיר כאן
שזאת דעתי ולא דעתו. זהו, אמרתי את שלי, אני מוכן" לבן הרכין
מבט לרצפה "רוצה לשמוע בדיחה על ענבל פרלמוטר לפני הסוף?"
"לא"

סוף גרוע