[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רובין פלון
/
שלוש שקל

שלוש שקל

"יש לך משהו בשלוש שקל?"
עד רגע מותו הוא לא ישכח את התמונה הזו. ילד בן שמונה, במכנסים
גדולות מדי ובחולצה מזעזעת הדוקה היטב בתוך המכנסים, עד כדי כך
שאפילו להרים את הידיים אי אפשר היה. נעלי הסירה הלבנות כשלג
בקושי השמיעו רחש כשפגשו במרצפות הרחוב המטונף. שיער מלא בג'ל
ופוני מזדקר, נצחי. מסביבו- קולות צחוק מתגלגלים של עוד ילדים,
כמעט כמוהו, לבושים גם הם במיטב מחלצותיהם, מתרגשים כל- כך
להיות בעיר הגדולה לבדם, רק הם עצמם, ללא ההשגחה העליונה.
והילד ניצב שם, מביט במוכר הגלידה בעיניים עצובות, לחות,
מספרות את בושתו לכל עובר ושב. ידיים קצרות נדבקות לשמשת
המקרר, והצוואר נמתח עד קצה גבול היכולת במטרה לעבור את משוכת
הפלסטיק הלבנה ששם הגלידריה מוטבע עליה באותיות צבעוניות. קצות
האצבעות כבר כואבות מהעמידה הממושכת על הבהונות הרכים, וכל
הגוף כולו כבר כמעט מתפקע מרוב ציפיה מתוחה אל מול עולם שכולו
אושר- מקרר הגלידות. והמוכר מביט במבט משועמם בילד שעיניו לחות
ומחפשות רחמים ומקלט, עורגות להבנה והסכמה, מחפשות הכרה בקיומה
של  הנפש שלא הוצדקה מעולם.
" שלוש שקל?" שואל המוכר, נער צעיר עם פנים מחוטטות, "כדור
אחד" הוא מפטיר בקול רחוק, מנפץ את תקוותיו של הילד. העינים
כבות מיד, מצמוצים מהירים, כמעט בלתי- נשלטים, סוגרים את עולמו
ומניחים עוד אבן בחומה שהוא יבנה סביבו במהלך חייו, שתקיף אותו
מכל עבר, כמכריזה כי אין יוצא ואין בא, והגנים הנפלאים שבתוך
נשמתו ישארו לעד חבויים, ורק עליהם הגבוהים ביותר יבצבצו מעל
החומה ויאפשרו הצצה קטנה למצודת חייו. הבהונות יורדות אט- אט
בחזרה אל סחי הרחוב, והידיים מחליקות על המקרר, משאירות טביעות
אצבעות קטנטנות שימחו לאחר מספר שניות קצר. מבט מבויש הצידה,
לראות אם מישהו צופה בו בכלימתו, יודע שאכן זה כך, שכל העולם
צופה בו ומחייך בפה לועג וענק, עם לשון בשרנית עבה, ורודה
ורטובה, שנעה בקצב הצחוק המתריס, ובשיניים חשופות, קרות וחדות
כל- כך, והעיניים סגורות חזק- חזק, לא יכולות לשאת את מאמץ
הצחוק המשתפך החוצה, והילד מרגיש קטן כל- כך, מכווץ בתוך עצמו,
מבויש.
"ילד, אתה רוצה או לא?", שואל הפה הענק, ומוציא את האיש הקטן
ממחבואו. והילד, בתנועה שתהפוך מאוחר יותר בחייו לאינסטינקט,
מעביר את ידו בשיערו בתנועה חטופה, פיו נקמץ ושפתותיו נצמדות
זו לזו בחוזקה, לסתותיו נפגשות ויוצרות בליטה בלחייו, כולו
קפוץ ומכונס בעצמו, מביט במוכר בעיניים שיש בהן זעם המשקפות
נפש שיש בה בושה, ומהנהן קלות בראשו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מרק עם גבינה זה
כמעט כמו נקניק
עם חמאה רק בלי
נקניק ובלי חמאה
ועם מרק
וגבינה.



מסעדה טובה


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/12/01 21:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רובין פלון

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה