אהבת, הוקרת, נפלת
בקורים של אהבה
שאישה אותם טוותה
לחטאתה, לבושתה.
שבור, אומלל, דעתך כשלה
מצוק גבוה נפשך נפלה
לבך נמחץ בתוך ידה
אלפי רסיסים החותכים רק אותך.
האם תתן לזה אותך לגמור?
האם לא יחלימו הכנפיים השבורות?
האין דבר היימחה את הכאב,
האין שמחה שתאחה שברים של לב?
אם כן, קום, למד מנסיונך
ולאשר אינו ממית הנח לו לחשל אותך.
הקם חומות מגן סביב לבך
מפלצת אבן העמד לשמור את מבצרך
אין יוצא, אין בא
שנית אתה לא תיפגע
לא תיפול שוב בשבייה
בקוריה של אחרת
שאותך תרצה לשבור.
צא לדרך, ילד אור
רוץ קדימה, בלי חשש
הרוס, רמוס, השמד בחרב
את כאבך המר תוקיר
את המצוקה הזו תאהב.
קח את נקמתך
תטווה קורים לזוגתך
קצוץ כנפיה מיסוד
טרם תקצוץ היא את שלך. |
