היא כמהה להיאסף אל זרועותיו,
לשקוע אל החום בחזהו,
הנועם בשקעי כתפיו,
ללטף את פניו, את שערו.
מילות אהבה היא מבקשת,
למלמל רגשות לגופו,
מלמולים קטועים, חנוקים,
חסרי משמעות, בלבו רק יבין.
ריחו וטעמו ממלאים את חושיה,
הקולות שהשמיע כשידע,
והקולות שבקעו כשלא ידע,
ונשימותיו. ונשימותיה.
היא מכנה את אהבתה במילים פשוטות
מן הרחוב
מילים זולות
אל תקראי לזה כך, הוא התחנן.
זו אהבה אמיתית.
אך היא אינה זקוקה כלל למילים.
היא יודעת שמה שהיא מרגישה מפואר,
וחזק ונכון ואמיתי ונצחי
אך מתפללת שהנצחיות תגיע אל קיצה
עוד שבועיים
עוד יומיים
עכשיו.
|