הוא שקוע בחלום הבלהות התמידי שלו,
כמו תמיד מסתכל לכל כיוון, מרים את העיניים למעלה, למטה לכל
כיוון אפשרי, ממצמץ,
מחפש, חושב, ממלמל משהו לעצמו ושוב משחק עם העיתון הקרוע
שלידו, הוא מחפש ופרצופו מתעוות,
הוא אדם שהמזל לא בא בשבילו, הריח מסגיר אותו, אפילו אפשר לומר
בורח ממנו,
הוא שוב מחפש בכל כיוון אפשרי, ושוב העיוות המזוויע הזה,
מיצמוץ, מתיחה של השפתיים אחורה מאחורי האוזניים, האף מתרחב,
היד קופצת.
למה עשית לו את זה ?
כולם אומרים לי שהוא כל יכול, אבל הוא כל כך אלים, משחק בנו
לשעשוע, יוצר והופך אותנו לפריקים של הטבע, ואז רוצה תמורה לכך
שאנו חיים, אילו מן חיים אלו, להסתכל מסביב כל היום ולהזיל ריר
?
בשלב זה של החיים אנשים נוטשים את הספינה, קופצים למדרכה ואני
נשאר לתחנה האחרונה, אני באוטבוס וזה קורע אותי, אני כבר רוצה
לרדת, לנטוש את הספינה, לרדת בתחנה. אני טובע, שוקע לקרקעית,
ואין מי שיעזור לי. אספלט.