היה היה בן אדם ששכן לו אי שם בארץ שום מקום מסתורית שאף אחד
לא הכיר בה.
היום הבן אדם כבר גדול ובקיא במה שקורה בעולם.
במהלך שנות התבגרותו הבחין בן האדם בהתפתחותו של העולם כיום,
הוא הבחין בפילוג האנשים, איך כל אחד מתחיל להקים דת משלו, עם
אמונות משלו. בתחילה, נראה לו כל העניין טיפשי למדי שבני האדם
צריכים להיתפס בכל מיני אמונות משונות ומוזרות ושהם חייבים
שיהיה הסבר הגיוני לקיומם.
כל זה היה בסדר מבחינתו, עד שהם התחילו לריב ביניהם ולעשות
מלחמות על כל מיני דברים כל-כך טיפשיים כמו מקומות מסוימים
שבשבילם הם היו כאילו קדושים.
הבן אדם חשב שבכלל לא צריך שיהיו דתות ושאנשים יפסיקו להיות
מושחתים ויפסיקו להתנשא מעל אחרים ושיתחילו להפוך את דברי
המלחמה שלהם לדברי שלום. הוא כל כך קיווה שזה יתקיים - אך לא!
האנשים המשיכו לריב על שטויות ולהיות מפולגים לדורי דורות עד
היום.
אפילו את חוקי הצדק והמוסר הם לא מקיימים, אף על פי כן, שרוב
הדתות והאמונות מצוות על כך.
בן האדם כבר היה עייף מכל המלחמות, והחליט "לוותר", אבל לא
באמת לוותר, אלא פשוט להפסיק לקוות בגלל שהוא יודע שבחיים לא
יהיה שלום בעולם שכזה, או בכל עולם אחר, הוא יודע שאנשים לעולם
לא ילמדו את ערכו של העולם בו הם חיים.
עד היום אנשים לא הבינו ולא יבינו, כך הוא חושב לעצמו, וכך הוא
אומר לעצמו: זה לעולם לא יקרה...