[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני לא אוהב את אבא, שמחתי שהוא מת.
אני לא אוהב את אמא, כי היא בכתה, כשצעקתי עליה שבמקום להיות
עצובים צריך לעשות מסיבה.
דרסו את אבא לפני החופש הגדול. הוא הכי אהב להרביץ לנו
בחופשים, כשאני לא בבי"ס ואמא מעצבנת אותו, אבל עכשיו אבא לא
כאן, ואמא אומרת שהוא לא יוכל להרים עלינו יד בחיים, הפחדנית
הזאת.
שאבא היה מרביץ לי לא הייתי בוכה, הייתי מקבל מכות כמו גבר,
אבל כשהילדים מהכיתה שלי היו מרביצים לי, תמיד הייתי בוכה, גם
אם לא כאב לי, כדי שהמורה תכעס עליהם, אבל על אבא לא היה מי
שיכעס.
ביום שהוא מת אמא אמרה לי שעכשיו אנחנו נחשוב עליו שבוע בבית,
ושיואב יביא לי את התעודה, כי אני לא יהיה ביום האחרון של
הלימודים, אבל אם אני רוצה אני יכול ללכת למסיבת סיום, אבל לא
רציתי, כי אני שונא את הילדים כמעט כמו שאני שונא את אבא.

אחרי הלוויה שלו סבתא הביאה לי חתולה בצבע ג'ינג'י, כדי שאני
לא ארגיש לבד, אבל החתולה הייתה מגעילה, והיא כל הזמן שרטה
אותי, ועכשיו, כשאבא לא מרביץ, אז החתולה שורטת.
קראתי לחתולה זבולון, על שם השכן שלנו שמת לפני כמה חודשים כי
אישתו דפקה לו מגרפה בראש, ועכשיו הם כבר לא גרים שם, ובאה
אישה מכוערת במקומם, ואבא אמר שהיא בחיים לא תתחתן כי היא כל
כך מגעילה שאף אחד לא יגע בה, וחוץ מזה היא תימנייה, והתימנים
לא יודעים מה זה מקלחת.
לקחתי את זבולון ונעלתי אותה בשירותים, כי היללות שלה הפריעו
לאנשים להיות עצובים.
ואז אמא הביאה לי ארגז של חתולים עם חול, כדי שיהיה לה איפה
לחרבן ולהשתין, אבל כשפתחתי לה את הדלת של השירותים כבר כל
החרא שלה היה על הרצפה, אז אמרתי לאמא שתנקה ולקחתי את זבולון
לחדר.
הבאתי לה נקניק והיא אכלה אותו מהר, וכמעט נשכה לי את האצבע.
אחר כך עזבתי אותה והיא טיילה בחדר, וכל פעם שנראה כאילו היא
צריכה פיפי שמתי אותה בתוך הארגז שלה, אבל היא לא עשתה כלום
וכל הזמן ירדה משם וזה עיצבן אותי.

אחרי שהתחיל החופש הגדול, הלכתי לים לבד, בלי להגיד לאמא,
ופגשתי שם את יואב.
בגלל שאף אחד לא חבר של יואב, אז אני חבר שלו, כי אף אחד לא
חבר שלי.
יואב הוא מוזר, הוא מדבר עם ש' מוזרה, והוא אוכל רק אוכל בריא
ובולע כל הזמן כדורים, והוא גם מתרחץ ערום בים, ובגלל זה כולם
שונאים אותו,
ואותי הם שונאים כי אני שנאתי אותם קודם.
יואב התלבש וישב לידי על החול, הוא אמר לי שבטח הגופה של אבא
שלי מתחילה עכשיו להרקב, ושאוכלים אותו תולעים וזה, ואני שתקתי
והסתכלתי על אמא שלו, שהיה לה רק ציצי אחד.
כשחזרתי הביתה אמא לא כעסה עלי, היא אמרה לי ללכת להתקלח
ולהאכיל את החתולה.
ואני רק חשבתי על הגוף הרקוב של אבא מכוסה בתולעים, וחייכתי.
אחרי שהתקלחתי הלכתי לבדוק מה שלום זבולון, היא שכבה על המיטה
שלי, אז הבאתי לה בעיטה והיא זזה.
אחר כך שמתי לה בקערה את האוכל שלה והסתכלתי איך היא אוכלת עד
שנרדמתי.
בלילה חלמתי שיש לי נמר, ושאני משחרר אותו בבית ספר והוא אוכל
למורה שלי את הציצי, כמו שקרה לאמא של יואב.
אבל שהתעוררתי ראיתי את זבולון,וכעסתי עליה, כי היא לא נמר,
ואפילו אצבע היא לא יכולה לאכול.

אני לא אוהב בנות, אבא תמיד אמר לי שבנות הן טיפשות ובכייניות
והתפקיד שלהן זה להביא ילדים ולשמור עליהם, ואמא אפילו את זה
לא יודעת לעשות כמו שצריך, ואז הוא היה מרביץ לה עד שהיה יורד
לה דם.

אחרי שנגמר החופש, שוב הייתי צריך ללכת לביה"ס, אבל לא הלכתי,
כי התרגלתי כבר לחופש, הייתי לוקח את התיק, ושם בו ספרים ואוכל
שאמא הייתה נותנת לי, ואומר לה ביי, ועושה כאילו אני הולך, אבל
במקום לבי"ס הלכתי לים.
כל יום הייתי הולך לים, ולפעמים הייתי לוקח איתי את זבולון
בתיק, בתנאי שהיא לא מייללת.
הייתי יושב על החול ומנסה לדעת את הגלים בעל פה, ולדעת מתי בא
כל גל, אפילו נתתי להם שמות, אבל אחרי שהם באו, הם לא חזרו,
וכבר נגמרו לי השמות, אז התחלתי להרביץ לזבולון כדי שלא ישעמם
לי.
הייתי דוחף לה חול לעיניים ושם אותה בתוך הים, והיא הייתה
מייללת, וזה רק עיצבן אותי יותר.
פעם אחת זרקתי אותה לים והגלים לקחו אותה, ואז איש זקן שראו לו
את הבולבול דרך הבגד ים הציל אותה.

כשהתחיל להיות קר, אף אחד כבר לא בא לים, ואז הים היה רק שלי
ושל זבולון, לפעמים היינו חברים, והייתי נותן לה לשבת עלי, כי
הפרווה שלה הייתה נעימה, אפילו פעם קניתי לה ארטיק, אבל הימים
נעשו יותר קרים, אז הפסקנו גם אנחנו ללכת לים, כי זה לא כייף
לשבת על החול כשיורד גשם.
במקום זה אני וזבולון היינו הולכים לבית כנסת של הערבים
וזורקים להם אבנים בחלון ובורחים, עד שפעם אחד ערבי אחת תפס
אותנו וקילל בערבית.
ואז התחלנו ללכת סתם, לכל מיני מקומות.
פעם ירד הרבה גשם, וממש נרטבנו, ואז הלכנו לבית קברות, כדי
לראות את אבא.
בעטתי בקבר של אבא, הרבצתי לו וזרקתי עליו אבנים מהרצפה ואחר
כך זרקתי אבנים על זבולון, שלא יכלה לזוז, כי היה לה קר והיא
רעדה.
אחרי כמה זמן שזרקתי עליה אבנים והיא לא יללה, רציתי שהיא תבכה
קצת, כי בנות הן בכייניות, וחוץ מזה, כבר התרגלתי ליללות שלה,
אז הרמתי אבן גדולה מהריצפה וזרקתי לה על הראש. ירד לה המון
דם, והיא שתקה עוד יותר.
חפרתי בור באדמה שבין הקבר של אבא לקבר של אישה אחת לידו,
והרמתי את האבן מהראש של זבולון, הנחתי את הגוף הג'ינג'י והקטן
שלה בתוך הבור ושמתי עליו את האבן הגדולה עם הדם שלה, "תנוחי
על משכבך בשלום", אמרתי, כבר ידעתי מה אומרים.
כשחזרתי הבייתה התקלחתי, ואז אמרתי לאמא שאני לא הולך לבית
ספר, ושהרגתי את זבולון, ואמא בכתה, כי היא בכיינית, ואמרה לי
ללכת לישון ושנדבר בבוקר ונראה מה יקרה, ואני החלטתי שאני נשאר
בבית שבוע וחושב על זבולון.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
השטן לא קיים
קיים רק אלוהים
כשהוא שיכור


אחד שמאמין בה'
ורק בו


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/12/01 9:39
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ספגטי בולונז

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה