הכאב, הוא פרי בחירתי, לפחות זה מה שאנשים אומרים.
כאבי תופת, באים והולכים,
כאבי נפש, כאבי עצב.
הכאב נעול בתוכי, מסרב לצאת, או אולי, פשוט אין לו לאן?
אין למי לפנות, כל חבריי הפנו עורפם.

"אתמול היה טוב", התמימות הרבה שהייתה, רובה נעלמה,
אהבה עזה החליפה, אהבה שהפכה את עורה, אהבה?
כאב.

יש גשם בשמיים, ואין שום עדות לירח, מבט חטוף בחוץ,
שקט שורר בפנים, השקט שלפני, שקט שלפני הסערה,
מבט חטוף בעצמי, מגלה רבות, טעויות אינספור,
הגשם ישטוף, הגשם שוטף, גשם של דמעות, גשם של רצונות.
מחשבות על אכזבה, אכזבה אצילית, אכזבה עצמית
היכן הם עכשיו, האנשים שנזקקו לעזרה ונענו? החברים האוהבים?
אינם.

לבד, מביט בגשם השוטף את הרחוב המטונף.
חושב, מעבר לגשם עולה תמונה בראש, מחבק אותך קרוב קרוב,
לא לעזוב, אבל, אינך פה.

הכאב שלי, הוא הבחירה שלי לפחות, זה מה שאני חושב.