לי פרידמן / אור |
של כהות חושים
למדת אותי להרגיש
כשהחיוך הפך עמוק
והטעם הראשון היה צחוק
נתת לי להרגיש
ואחרי נצח
בו לא ידעתי את קולו של הפרח
ולא ידעתי לבכות
ואמרת לשמים יש טעם מתוק
ושמעתי את הפרח
והרגשתי את האור
טעמתי חיוך מתוק
ואתה כבר לא היית שם.
לאור שכבר לא שלי
ולא היה מעולם
דצמבר 2000
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|