הקדמה:

חדשות הבוקר ברדיו,
שמעתי שם , איזו מילה
דיברו  רבות על מלחמה
ושוב אמרו אותו השם
ושוב חזרה אותה מילה.
ובאוזני זו חגיגה
ובלבי שמחה גדולה
הנה היא באה השירה
מילה וצליל חוברים יחדיו
בשם כה זר, אבל מוכר:
"קנדהאר".

וקנדהאר בתפארתה
זה לא מקום, עיר הריגה
קבר אחים, נשים שחורות
בכי, עשן, אבק ובוץ
נדבק השם ללשוני
אם אשכחך ידבק חכי
זו קנדהאר, שעל ההר.

התרשמות:

והר הבית, ומוריה
וירושלים של זהב
זו של מעלה, זו של מטה
על הגבעות אי-שם בהר
נשים בוכות ורעולות
תפילה אחת היא, קנדהאר.
אחים שחורים, נשים שחורות
ראו-נא יופי: בא השחר,
ושדות הקטל נחשפים
בקנדהאר שעל ההר

על הפסגות הזהובות
ראיתי עדר עננים
המלחך לו בפרחים
שנחנקים בין הסלעים.
ובלילות הכי קרים
שורקת רוח בהרים
ומחללת בין גבעות
את הקינה, את הדמעות
של הנשים הנרדפות
המדדות בין סמטאות
והן בוכות מר גורלן,
בקנדהאר שעל ההר

על שם קסום אתן דומעות
וצליל נוגה מקוננות,
את קנדהאר הם מנגנים
בחרבות וסכינים
לזרוע הרס וטרור
אך קנדהאר זה שם האור!


המציאות, הסכנה:

ושם העיר כשם האל
טוהר ויופי מסוכן
ולא אוהב אותך יותר
כי האיסור, כי המצור
ובפסגות אופק צחור
כי שם רואים ושם יודעים
את השמים את הגבעות
ועמקים גם עומקים
מהם יגיע המזור.

בקנדהאר שעל ההר
יש יערות, כלניות
שדות פרגים,
בין הפגרים.
יש חלומות בלתי פתורים
בקנדהאר.

נשים שחורות יש, צהובות יש
בלונד פלטינה,
אך לא תראה אף שערה
ולא תשמע גם יללה
מבעד לרשת הבורקה
בקנדהאר שעל ההר.

העבר וההווה:

אתמול שרקו בין ענפים
קולות הרוח, ציפורים
ואוהבים התלחשו
בין הסלעים ללא חשש.
בקנדהאר הלב בער,
גבר אישה ומשיכה
הוא על ההדק
היא אדומה.
כך גן העדן הנבחר
בקנדהאר שעל ההר.

בקנדהאר, הלב קפא
חולות ניגנו אל הרוחות
את שיר הליל
ירח מר
בקנדהאר, לא אהבה!
כאב עמוק וחרישי
שלג צהוב, נשים שחורות
בקנדהאר שעל ההר.


התקווה לעתיד:

כוכבי שמיים הכבויים
היו לי אור היו לי גג
היו לי חדר ומיטה
היו לי קן לאהבה
היו לי אוהל ושמיכה
היו לי שיר ומנגינה
בקנדהאר, הו קנדהאר.
אני רואה את השמיים,
אלו גבעות החרסינה
על החולות, על הזהב
קולות קורעים את הנשמה
כי הבורות, הנבערות
כי עזובה, והזנחה
בקנדהאר שעל ההר.

וגם בעוני ודלות
ינשום לו תו בודד, מילה
ינשור לו שם, זו לא קללה:
זה שם השם הוא יתברך
שופע חסד, יופי מר
בקנדהאר שעל ההר,
כן, "קנדהאר",
כאן "קנדהאר".

26/12/2001