היא קמה בשש וחצי בבוקר, התלבשה, צחצחה שיניים ונעמדה ליד
המראה באמבטיה כדי לסדר את השיער כשהספר הרביעי של "הארי פוטר"
מונח פתוח מולה.
היא הביטה בשעון על ידה וראתה שיש עוד מספיק זמן, אז היא
התחברה לאינטרנט, רק לשנייה, כדי לבדוק אם יש הודעות מעניינות
בפורום של "הארי פוטר" בתפוז.
השעון הראה על שבע. היא תפסה את תיקה הכבד שמודבקת עליו מדבקה
של "הארי פוטר", יצאה מהבית, טרקה אחריה את הדלת ונעלה אותה
במפתח שמחובר למחזיק מפתחות של "הארי פוטר".
היא ירדה במעלית, בדקה שהאיפור שלה לא מרוח ושהבגדים שלה
מסודרים, יצאה מהבניין והחלה ללכת. היא נשמה את האוויר המזוהם,
צעדה בקצב קבוע, לא מהיר ולא איטי. היא הוציאה אוזניות מתיקה,
חיברה אותן לפלאפון אורנג' שלה, והקשיבה לרדיו בפלאפון. היא
הייתה חסרת סבלנות, ובכל פעם שהיה שיר שלא אהבה מיהרה להעביר
תחנה. 102 FM הייתה המועדפת עליה.
היא הלכה ברחוב, מבטה התמקד בחנות לשמלות כלה יפהפיות, וחלמה
על היום שבה תוכל להתחתן עם אהוב לבה. הארי פוטר, כמובן. השמלה
הכי אהובה עליה הייתה זאת עם הנצנצים והקפלים.
ברדיו התנגן שיר שהיא דווקא אהבה, אך באותו רגע הייתה לה משימה
חשובה יותר- לתכנן את המשך הפאנפיק שלה על הארי פוטר. היא
בדיוק הייתה בקטע בו הארי מספר לג'יני לראשונה שהוא אוהב אותה,
והאחרונה לא מצליחה להאמין לו.
היא הלכה עשרים דקות, חושבת רק על איך תתנהל השיחה שבה הרמיוני
תדבר עם רון על ההריון שלה, עד שהגיעה לתיכון שלה. התיכון היה
הומה מתלמידים עייפים, אך עליזים ברובם. היא הביטה בשעונה
וראתה שנותרו שבע דקות עד תחילת השיעור.
היא החלה ללכת לאורך בית הספר, נזהרת לא להיתקל בתלמידים
נמהרים, מחייכת חיוכים מאולצים למורים שעוברים לידה, ומקללת
בלבה את מי שהחליט למקם את חדר הכיתה שלה בסוף בית הספר.
כשהיא נכנסה לכיתה נותרו עוד חמש דקות לתחילת השיעור. היא
הניחה את תיקה הכבד וליטפה את כתפיה בכאב, ואמרה "שלום" לכל מי
שהיה בכיתה. חלקם השיבו לה בחזרה, חלקם לא שמו לב בכלל.
היא צנחה על כיסאה והחלה לפטפט עם חברותיה לכיתה. היא שיתפה את
שותפתה לשולחן בחוויות החדשות מהפורום של הארי פוטר, עדכנה את
זאת שיושבת מאחוריה על שמועות לגבי הספר החמישי של הארי פוטר,
והקשיבה בחצי אוזן לקיטוריה של זאת שיושבת באלכסון ממנה על כך
שנושא השיחה היחיד שלה הוא הארי פוטר. היא לא הבינה על מה היא
מדברת בכלל.
הפעמון צלצל. המורה איחרה בעשר דקות, כמו תמיד. לא שהיא
התלוננה.
המורה הורתה לכולם להתיישב, והם צייתו. היא ישבה על כיסאה
הקשיח, הוציאה מתיקה מחברת היסטוריה, ספר היסטוריה, קלמר,
יומן, וכמובן את מחברת הקשקושים שלה. היא הרי לא תכננה לשבת
שיעור שלם ולהקשיב לברבורים של המורה על ועדת שאו, או משהו
כזה.
היא פתחה את שתי המחברות והניחה אותן צמודות יחד, כך שייראו
כמו מחברת אחת. היא בדקה באיזה צבע של עט היא לא השתמשה הכי
הרבה זמן, והוציאה אותו מקלמרה.
המורה החלה לדבר, והיא החלה לרשום. בהתחלה היא באמת כתבה את מה
שהמורה אמרה, אך עד מהרה החל להימאס לה והיא עברה לכתיבה
המעניינת באמת- איך הארי מתאקלם כמורה בהוגוורטס.
היא כתבה... וכתבה... וכתבה... ידה כבר כאבה. היא השתדלה לכתוב
כשהמורה דיברה, אך בכל רגע פנוי עברה מייד להמשך הפאנפיק. היד
שלה לא נחה לרגע, וכאבה כפליים... אך היא המשיכה לכתוב. הארי
וג'יני התנשקו, ואחר כך הלכו לחדר שלו. באותו זמן, קילומטרים
רבים משם, הרמיוני עשתה בדיקה שגילתה לה את מין העובר שלה. היא
סיפרה לרון, שכמעט התעלף, והם מיהרו לשלוח ינשוף להארי.
ידה המשיכה לכתוב. היא כבר לא יכלה לשלוט בזה. זה היה בדם שלה,
בנשמה שלה, זאת הייתה היא.
היום עבר באיטיות, אך הפאנפיק התקדם במהרה. כשנשמע הצלצול
שסימל את סוף השיעור האחרון, היא רצה בשמחה ויצאה מהכיתה יחד
עם חברתה שליוותה אותה עד תחנת האוטובוס. היא תפסה קו 11,
ונסעה הביתה.
הדבר הראשון שעשתה כשהגיעה הביתה היה להדליק טלוויזיה. לא היה
שם משהו מעניין לראות, אך היא לא כיבתה אותה.
לאחר ארוחת הצוהריים הטעימה שחיממה במיקרו, עמדו לפניה שתי
אפשרויות- ספר או שיעורי בית. היא בחרה בספר.
היא נטלה לידה את הספר הרביעי של הארי פוטר שהיא קוראת בפעם
השלישית, והמשיכה בקריאה. אימה חזרה הביתה, אמרה משהו לגבי
הכנת שיעורי הבית, והלכה לישון.
היא נכנסה אל חדר המחשב והתחברה לאינטרנט. היא הייתה פשוט
חייבת לגלות אם יש תגובות חדשות בפורום.
היו כמה תגובות חדשות. כמה החמיאו לה על המשך הפאנפיק המסעיר,
כמה שאלו אותה שאלות על ההמשך. למרות שזה לא היה בתכנון, היא
קראה גם הודעות אחרות, ולא שמה לב איך הזמן חולף.
כשאימה התעוררה היא ביקשה ממנה להתנתק והציעה לה ללכת להכין
שיעורים.
היא הנהנה כדי להעיף את אימה מעל גבה, התנתקה מהאינטרנט,
ונכנסה למשחק המחשב של הארי פוטר.
המשחק היה מאוד מותח, כרגיל, אך היא המשיכה להיתקע במשחק
הקווידיץ' של גריפינדור נגד רייבנקלו. הארי לא הצליח לתפוס את
הסניץ', זה היה פשוט קשה מדי.
בסביבות שש היא נכנעה והלכה אל הסלון. כשמחברת המתמטיקה פתוחה
על ברכיה, היא ישבה על הספה מול הטלוויזיה וצפתה בגיא פינס.
הוא אמר משהו על הארי פוטר, והיא התרגשה מאוד. היא אהבה
שמזכירים את הארי פוטר, זה הזכיר לה שהיא לא לבד.
היא אמרה לעצמה שהיא תעשה תרגילים כשגיא פינס ייגמר, אך ידעה
שזה לא נכון. בשמונה, כשהוריה העבירו לחדשות, היא נזכרה פתאום
שעדיין לא התקלחה, ולכן הדליקה את הדוד, תפסה את הפיג'מה שלה
ונכנסה למקלחת. המים היו חמים, לשמחתה הרבה, והיא בילתה את
עשרים הדקות הבאות במחשבה על מה יקרה בהמשך הפאנפיק. הארי כמעט
הגיע אל רון והרמיוני כשהמים החמים התקררו. היא פלטה קללה
עסיסית ויצאה מהמקלחת במהירות.
היא קראה רק טיפטיפונת בספר הרביעי של הארי פוטר, ואז התכוננה
להתחיל בתרגילים במתמטיקה, כשפתאום נזכרה שבדיוק יש "שחר"
בטלוויזיה, ואחר כך "הבית הלבן", שתי תוכניות שפשוט אסור
לפספס.
בעשר, כשנגמר "הבית הלבן", היא פתרה תרגיל אחד במתמטיקה. זה
היה מעייף מדי, אז היא נכנעה וסגרה את המחברת.
אימה הרשתה לה להתחבר לאינטרנט, אז היא רצה אל המחשב והתחברה.
היא העתיקה ממחברת הקשקושים את המשך הפאנפיק למחשב ופרסמה
בפורום, כוססת ציפורניה בציפייה מתוחה לקראת הופעת התגובות.
היא ידעה שהפעם היא תלך לישון מוקדם, לפני אחת-עשרה אפילו.
בשתים-עשרה, כשהיא הבינה שכל קבועי הפורום כבר התנתקו והלכו
לישון, היא הלכה למיטה, קראה כחצי שעה בספר הרביעי של הארי
פוטר והלכה לישון. עד שנרדמה, עלו במוחה רעיונות חדשים להמשך
הפאנפיק. היא חלמה בלילה על הארי פוטר, עד שהשעון המעורר העיר
אותה בשש וחצי.
אז מי אמר שאני מכורה????