זה היה יום מושלג. מהימים האלה שכל מה שאתה רוצה לעשות זה
להתכרבל בשמיכת פוך עם כוס שוקו חם וקרם ממעל, עם עוגת דבש
וחתיכות אגוזים בפנים על צלוחית. נשמע טוב, לא? הלוואי
עליי...
טוב, הגיע הבוקר. בוקר חג-המולד. איזה יופי שיורד שלג! הגיע
הזמן לצאת קצת מהבית. לחלץ עצמות.
אנשים עדיין בבתים, אז אני לבד ברחוב. איזו הרגשה מדהימה! ללכת
ברחוב הראשי, בלי מכוניות, אין רעש, רק הרבה שלג וילדים קטנים
שקמו מוקדם כדי לשחק בו.איזה חמודים הם בבגדים שלהם, הכובעי-
צמר, המעילים והכפפות פו-הדב שלהם. גורם לי לרצות לרחף!
אני מסתובב לי פה וכותב על חתיכת העץ הזאת עם גיר שמצאתי, חושב
על כל הדברים היפים שבחיים - עצים לבנים, ילדים עם מזחלות,
צוחקים כל הדרך למטה.
טוב-הרחקתי לכת מספיק. הגיע זמן לחזור.

אני רואה שאנשים כבר קמו. הנה כמה שהולכים לעבודה.
היי-הנה הילדים החמודים מקודם. הם גדלו כ"כ. השתנו כ"כ. כמה
חבל- אני רואה אחד מהם עם שקיות קוקאין. חומר יותר לבן מהשלג.
העצים כבר נגזמו, נבנה במקומם חניון ענקי. גרם לי לעבור בית!
הנה הגעתי הביתה. טוב אני חושב שהגיע זמן להניח בצד את העץ
והגיר, ולהיכנס הביתה. אם אני רק אמצא את המכסה של הקופסת
קרטון הזו, אני אגיד לכם לילה טוב.