אני חולה. יש לי חום של 38.3 מעלות. לפני שעה אנטואן צלצל משדה
התעופה ואמרתי לו שלא יבוא,אין טעם שידבק, מחר יש לו ישיבת
דירקטריון חשובה. חוץ מזה אני עייפה ומתה לישון. הבעיה היא
שתוקפים אותי לסירוגין גלי חום וגלי קור. רגע אחד אני רועדת,
מתכרבלת בשמיכת הצמר וברגע השני אני רותחת,זורקת את השמיכה
ופותחת את הרוכסן של חולצת הטרנינג כדי להתקרר.
פעמון הדלת מצלצל ואני נשרכת בקושי לפתוח אותה. בדלת עומד
אנטואן, רענן כאילו לא חזר כרגע מטיסה טראנס-אטלנטית. "אבל
אמרתי לך לא לבוא" אני רוטנת ורואה איך החיוך קמל על פניו.
אנטואן בן חמישים ואחת, היה נשוי פעמים והחזיק בחייו כמה וכמה
מאהבות,ואני מתכוונת ב-"החזיק" לנשים מוחזקות באחת מדירותיו
המרובות, בקצבה במימונו. אני חושדת שאפילו עכשיו יש לו עדיין
לפחות אישה אחת בציריך ואולי עוד אחת בבוסטון. אני בטוחה שהן
מקבלות את פניו בדלת בחיוך מאיר פנים, לבושות במשהו סקסי ממשי,
בעיניים נוצצות (ולא משפעת). מנשקות אותו בנשיקה צרפתית עמוקה,
ואז מובילות אותו לסלון לכוס יין לבן או מרטיני יבש ועיסוי
צוואר אחרי הטיסה הארוכה. אני לעומת זאת משאירה אותו בכניסה
ליד הדלת הפתוחה,ומהדסת בזעף חזרה למיטה גרובה בגרבי צמר,
ולבושה בטרנינג ,ומתכרבלת בשמיכה. מצד שני אני גם מסרבת לקחת
ממנו כסף. אני תמיד טוענת לפניו שמאהבת נתמכת היא בעצם זונה
במסווה. הוא מחזיר לי שאני תינוקת עקשנית שלא מבינה בחיים
האמיתיים, וששופטת תרבות אנינה שהיא לא מכירה בכלל, תרבות
שנמשכת כבר מאות שנים . הוא שולח אותי לקרוא את בלזק (קראתי
אבל לא השתכנעתי)
מהמיטה אני שומעת אותו נאנח, מניח את המזוודה, פושט את המעיל,
נכנס למטבח ומקשקש בכוסות. משהו שם נופל ונשפך ,ואני שומעת
אותו מקלל בצרפתית ומחייכת בעל כורחי.
אני ואנטואן שונים לחלוטין בטעמים ובנטיות. הוא לבוש תמיד
בחליפות משי יקרות שלדעתו הן אלגנטיות ולדעתי גורמות לו
להיראות כמו מאפיונר (לו כמובן אני אומרת את המילה העדינה
"ערס" ואחר כך צריכה להסביר לו מה זה). הוא אוהב ללכת למקומות
פלצניים כמו לאופרה (שעמום הורס!) ומסעדות יוקרה שמגישות
מנות זעירות בצלחות ענקיות . כל הנשים שלו (כולל מכרותיו,
מאהבותיו, ונשותיו לשעבר) הן בובות בארבי יפיפיות וריקניות.
הוא לעומת זאת חושב שאני מוזנחת על גבול הפשע, ברברית, לא
תרבותית ובו זמנית ביקורתית ושיפוטית-ביצ'ית אמיתית. לאור
טעמינו השונה בבגדים אנחנו משתדלים להפשיט אחת את השני כמה
שיותר מהר. לאור טעמינו השונים בסטייל אנחנו משתדלים לא לצאת
יחד ומבלים את הזמן בזיונים, באכילה במיטה (שנינו אוהבים אוכל
טוב), בדיבורים ובויכוחים. אנטואן טוען שלא ראה ווכחנית
ודברנית כמוני (אני העורכת דין הראשונה שלו). אני מחזירה לו
שלו הוא היה יותר בכושר, ויכול היה לקצר את הפסקת המנוחה בן
זיון לזיון, לא הייתה לי הזדמנות לדבר כל כך הרבה. הוא צוחק,
מחבק אותי ואומר שישתדל יותר. האמת היא שאנטואן ממש מדהים (ולא
רק לגבי גבר בן חמישים): מספר הפעמים שהוא יכול לגמור, והזמן
שהוא מחזיק מעמד בכל פעם, יכולים לפעמים להתיש אפילו אותי.
תמיד חשבתי שגברים מגיעים לשיא בגיל 19 ומשם מידרדרים כל הזמן.
אנטואן טוען שזה נכון ושכשהיה צעיר הוא היה הרבה יותר כשיר.
למרות שאני מורידה תמיד שבעים אחוד ממה שגברים מספרים לי על
הביצועים שלהם, לזה אני דווקא מאמינה.
הוא נכנס לחדר עם כוס תה אותה אני נוטלת בתודה. "למה הגעת
בכלל?" אני ממלמלת כשהוא מתיישב לציידי על המיטה ומניח ידו על
מצחי. "רציתי לטפל בך, רונית, מון שרי", הוא אומר בקול שקט
(שאני קוראת לו בלבי קול החוליו איגלסיאס שלו) ומחליק בידו על
לחיי. היתרון בחליפות המשי המחויטות שלו הוא שהמכנסים לא
מסתירות דבר. אני מתבוננת בהם ומחייכת אליו ברשעות: "איזה
אצילות והקרבה!". הוא כרגיל צוחק- אני משעשעת אותו. "טוב, האמת
היא שיש לי זקפה כבר מאז שהמטוס מעל איטליה, עד אותו רגע, לא
חשבתי עליך אפילו שניה אחת בשבועיים האחרונים" הוא מחייך וגולש
לעברי. אני מנענעת בראשי לשלילה כשגל קור נוסף גורם לי להתכרבל
בשמיכה "לא הפעם אנטואן, אני חולה מדי". אנטואן קם ומתחיל
להתפשט . " לו ידעת כמה שרצית לשמוע ממך את המשפט הזה לפחות
פעם אחת בשלושת החודשים האחרונים" הוא אומר ," משום מה,
עכשיו זה לא נשמע לי כל כך טוב כמו שדמיינתי".
הוא עומד מולי ערום לחלוטין. כמה שאני חולה אני לא יכולה שלא
להתפעל. הוא שרירי ודק, עם בטן שטוחה ושרירי חזה רבועים (
תודות לחדר הכושר), שחום ( תודות למוצאה המרוקני של משפחתו
הצרפתית), עם זקפה גאה וארוכה שיוצאת מסבך שיער שחור (תודות לך
אלוהים!).
הוא נשכב בזוית של תשעים מעלות אלי, ראשו בגובה ירכי. "את אל
תיעשי כלום" -הוא אומר "אני פשוט צריך השראה". הוא כל כך עדין
ומתחשב. הוא מוריד ממני בעדינות את מכנסי הטרנינג (ומשאיר את
הגרביים) וכשהוא רואה שאני רועדת מקור הוא מכסה את רגלי
הערומות בשמיכה. הוא מניח כרית מתחת לישבני ומכניס את ראשו
מתחת לשמיכה-נסתר ממני. "את תשכבי בשקט בזמן שאני אסתכל ואטפל
בעצמי" הוא אומר בקול עמום מתחת לשמיכה. פניו קרובים לגופי
מתחת לשמיכה ושאר גופו הערום בחוץ. הוא מתחיל ללטף לעצמו את
הזין. אני מוקסמת. אני מתה על גברים מאוננים. חוץ מהיופי של
הזין שלהם אני תמיד רוצה ללמוד איך הם עושים את זה: כמה מהר,
כמה חזק מתי הם מפסיקים-אחר כך אני יכולה לנסות את זה בעצמי
עליהם. אנטואן מתחיל לאט לאט, הרבה יותר לאט משאני מתחילה ובו
זמנית הרבה יותר חזק (צריך לזכור את זה) . הוא גם מחליק את היד
על העטרה בלי חשש, בתנועות חלקות וארוכות. הוא אינו ממהר, מדי
פעם הוא מפסיק, משאיר את הזין שלו אחוז בידו הקפוצה ואז הוא
מתחיל מחדש- לאט להדהים. בינתיים ראשו מתחת לשמיכה ושערות ראשו
מדגדגות את ירכיי. אני שומעת אותו שואף ויודעת שהוא מרחרח את
הריח שלי הכלוא מתחת לשמיכה. זה מגרה אותי בפתאומיות חדה:
העובדה שאיני רואה את ראשו אבל בכל זאת חשה במבטו הצורב שחודר
לי ממש לתוך הכוס. אני מרגישה שהכוס מתחיל להירטב ולהימתח כמו
בפיהוק בלתי נמנע. גל הקור מתחלף בגל חום ואני זורקת את השמיכה
מעלי. הוא מפסיק לרגע ללטף את הזין ומביט בי בהפתעה. "חשבתי
שאת חולה" הוא אמר. אני מנידה בראשי: "לא תיפטר ממני כל כך
מהר",אני אומרת, "בשביל זה תצטרך לחכות שאגסוס".
אני מורידה את החלק העליון של הטרנינג ומרגישה כיצד האוויר
מרעיד את גופי הלוהט. אני מטפסת ומתיישבת בפיסוק על ירכיו של
אנטואן. גופו קריר ונעים לעומת גופי הלוהט. "רונית את חולה,
אולי את תהיי למטה..." הוא אומר ומאבד את חוט מחשבתו כשאני
לוקחת את הזין שלו בידי ומתרוממת מעליו. אני אוחזת בו בחוזקה
ומתחילה לשפשף את הקצה בין שפתי הערווה הלחות למעלה ולמטה
בפתח, ואחר כך סביב סביב דגדגן- מאוננת בעזרתו כמו שהיתי עושה
לו הייתה לי אצבע ענקית וחלקה כזו. אני מתחילה לטבול אותו
פנימה יותר יותר שלפתע הוא כולו נשאב פנימה ,לתוך הכוס. אנטואן
שואף בחוזקה ועוצר את נשימתו. "את ממש רותחת מבפנים" הוא אומר
"מעכשיו אני שוכב רק עם נשים עם חום",הוא מחליק בידיו על ירכי
הלוהטות . למרות שאני ממש מחורמנת אני מרגישה חלשה מדי
לאקרובטיקה מסובכת וקפיצות. אני יושבת עליו ללא תנועה ומבקשת
ממנו שיושיט את ידו ויביא לי ממגרת השידה את ערכת אביזרי המין
שקנה לי. אני מוציאה את ויברטור האצבע, משחילה אותו על אצבעי,
ומתחילה להפעיל. אני מתחילה בפטמות: קודם בראשונה ואחר כך
בשניה ומרגישה איך בו זמנית עם התקשות הפטמות לשני גלילים
נוקשים ,הכוס שלי מתהדק סביב הזין של אנטואן שתקוע עמוק בתוכי.
הוא גם מרגיש בזה ונאבק לשמור על עיניו פקוחות כדי שיוכל לראות
אותי מחליקה את הויברטור לכיוון הדגדגן.
מה אנטואן חושב על המראה שלי הוא נושא רגיש אצלי. ממה שהצלחתי
להסיק משיחות עם אחרים (ואנטואן אינו משתף פעולה, הוא יותר מדי
ג'נטלמן) חברותיו הקודמות של אנטואן, איש העולם העשיר, היו
יפיפיות מדהימות מהליגה של דוגמניות צמרת: גבוהות, רזות
ושזופות. אני לעומת קטנה,רכה ובהירה עם מבנה גוף שלצערי היה
אופנתי בפעם האחרונה בערך בימי יון הקלאסית (אנטואן קורא לי
באבירות "ונוס כיס"). לכן עם אנטואן אני לפעמים חוששת. אבל
עכשיו כשאני רוכבת מעליו אני מרגישה שאני יפיפייה מדהימה. שדי
הקטנים, הלבנים והמלאים מקפצים זקופים, פטמותיי הורודות
זקורות, אני יודעת שלחיי לוהטות ונוצצות. אני מורידה את ידי
באיטיות דרך הקימור הרך של הבטן לשיער השחור שבשיפוליה. שיער
הערווה שלי מתערבב בזה של אנטואן-שניהם באותו הצבע בדיוק (בזה
אנחנו מתאימים) רק ששלו נוקשה ומקורזל ושלי רך ומשיי. אני
משפשפת את הדגדגן בתנועות איטיות , ורק בשביל הרושם זורקת
אחורה את ראשי ומקמרת את הגב. זה עובד גם עלי וגם על אנטואן:
ההרגשה שאני מדהימה מחלחלת בגופי ומשכרת אותי כמו יין. אני
מרגישה יפיפייה והמבט בעיניו של אנטואן מאשר זאת.
אני מתחילה לזוז על הזין למעלה ולמטה,בתנועות קטנות
ואיטיות,הפעם אין לי כוח לקפוץ, אני נותנת לויברטור הרוטט
לעשות את העבודה, לגרות את הדגדגן כשהזין עמוק בכוס, בתנוחה
הזאת אני גומרת הכי מהר. יותר מהר משרציתי, אני מרגישה שאני
עומדת לגמור והפעם אין לי כוח אפילו להתאפק למשוך את הרגע.
הגמירה באה כמו צעקה: מתחילה מהבטן, עולה לפנים וגורמת לעפעפי
להתכווץ, ואז יורדת במתח בלי נסבל לכוס שמתפרק בסדרה הולכת
וגוברת של התכווצויות. גם אנטואן מרגיש את זה וממתין בשקט
שאגמור.
כשאני גומרת הוא מתרומם, מוציא את הזין במהירות ממני והופך
אותי על בטני. אני די שונאת את התנוחה הזאת. אני פוחדת שאנטואן
יכניס את הזין לפי הטבעת שלי (ויש לי זיכרונות לא נעימים
מגברים אחרים). למרות שהוא מבטיח לי שהוא לעולם לא יעשה זאת
בלי הסכמתי העובדה שהוא מוקסם מהתחת העגול שלי, שידיו לשות
בחמדה את העכוזים כשאצבעותיו מסתובבות תמיד מסביב ובתוך פי
הטבעת, גורמת לי חשש. הפעם הוא מסדר כרית מתחתי וחודר לכוס
מאחור, כשיד אחת שלו מונחת על הדגדגן. והוא מתחיל לדחוף.
אני שוב נזכרת למה אני לא מתה על התנוחה הזאת: אני מרגישה
מושפלת, כמו חור ולא כמו אדם אמיתי,כמו זונה כשגבר אלמוני חסר
פנים ולא אכפתי דופק אותה מאחור. אבל אנטואן כל כך חכם-כל כך
מכיר נשים. הוא מסובב את שנינו כך שאוכל להביט בראי שליד
הארון. מכאן זה נראה מדהים: גוף ארוך וחום של גבר חובט בעוצמה,
כמו חיה אדירה ונהדרת ,בגוף קטן ולבן של אישה. בו זמנית הוא
מתחיל ללחוש באזני כמה שאני יפה, איך הכוס שלי הדוק, לוהט וממש
שורף אותו מבפנים, ואיך שהוא היה רוצה למות בדיוק ככה. אני
מתחרמנת רק מהמילים והמראות שבראי ומרגישה שאני הולכת לגמור
בפעם השניה.
אנטואן מגביר את קצב החדירה ,אבל כאן משהו מתפקשש לו, בפעם
הראשונה בהיכרותנו בת שלושת החודשים: אולי הוא עייף מהטיסה,
ואולי השבועיים של הפרידה עשו לו את זה, אבל הוא פתאום מתקרב
לגמירה הרבה יותר מהר משתכנן,עוד לפני שאני מתקרבת לשלי ,הוא
כבר לא יכול לשלוט בעצמו, עוזב את הדגדגן ,תופס במותני, ומושך
אותי אליו שוב ושוב בפראות כמו שור מיוחם, וכשהוא מתחיל לגמור
(אני לא מרגישה את הזרע,בחלק העמוק של הנרתיק כמעט אין עצבים,
אבל מרגישה בפתח של הכוס את התכווצויות הזין) הוא זועק שהוא
אוהב אותי ולמרות קולו החנוק ולמרות שזה בצרפתית אני מבינה טוב
טוב כל מילה.
הוא שוכב בכל כובד גופו על גבי,ואני רואה בראי שעיניו
עצומות. זאת כבר הפעם השלישית כשהוא גומר שהוא צועק על אהבה.
אני לא בטוחה מה זה אומר. האם הוא באמת מתכוון לכך או שזאת מין
פליטה רפלקסיבית שכזו יחד עם הזרע?. אנחנו לא מדברים על זה אף
פעם. אני יודעת שהוא נבוך מהכרזות האהבה הבלתי נשלטות האלו,
הכל כך לא אנטואניות. מה שמחמיר את המצב הוא שאני אף פעם לא
מחזירה לו בשום הצהרה
הוא לוחש באוזני בצער " חבל שלא הספקת" ואני אומרת לו: " לא
נורא, אחד מספיק" אבל מרגישה את הדופק שלי הולם בנרתיק. הזין
שלו מתרכך ונושר החוצה, וכמו תמיד אני מרגישה כל כך חלולה
וריקה באותו הרגע. הוא מיד ממלא בשתי אצבעות את החלל שנוצר
(וכעבור זמן מוסיף אצבע שלישית) כשאגודל שלו תקוע בפי הטבעת.
הוא מתחיל לעשות ביד תנועות צביטה עדינות מקרב את אצבעותיו זו
לזו. זה משגע אותי מידית, אני מתחילה לטפס וכמעט מגיעה לשיא
כשהוא הופך אותי כל גבי, פני אליו, ומקרב לי את האצבע עם
הויברטור לדגדגן. בזמן שאני מעסה את הדגדגן הוא מחבק אותי
חזק-ואני גומרת שוב, הפעם חבוקה בזרועותיו. אחר כך אני נתקפת
בגל קור נוסף. הוא מכסה את שנינו בעדינות ומיד נרדם גם זה
בניגוד להרגלו (ולנימוסיו הטובים) -סוף סוף הוא חזר רק עכשיו
מטיסה מארה"ב.
אני מביטה בפניו: באף הנשרי המחוטב, בגבות הכהות מעל ריסים
ארוכים וצפופים, באפלולית של זיפים המתחילים לצמוח על לחייו,
בפה שהוא כמעט יפה מדי מכדי להיות של גבר, ומחליקה את אצבעי,
זהיר זהיר כדי לא להעירו, על פניו: על שפתיו הפתוחות הרכות, על
גבותיו הכהות על עיניו העצומות.
"אני אוהבת אותך אנטואן" אני לוחשת לו בקול הכי שקט שאני
יכולה.
.האם זה רק נדמה לי או שהוא באמת התחייך בשנתו? |
