כבר ימים שהוא לא ישן, חוסר בשינה כבר נותן אותותיו על גופו
העייף. עיניו אדומות , הליכתו מתנדנדת והריחוק מהחברים אותם
אהב כל כך אמרו הכל. החברה שבה הוא נימצא כעת גרמה לו להגיע
למצב הזה - אולם הוא כבר לא יכול לעשות כלום, הוא התמכר. הוא
החליט לנסות בפעם האחרונה לצאת מזה, ביום הראשון של השבוע הוא
פנה ליועצת של הבית ספר. שיחתו איתה רק גרמה לו להבין את אשר
ידע מראש ..."אני כבר אבוד..", והיא כבר בטח לא תעזור. ההחלטה
נפלה. למחרת היום ליוותה היועצת את אלעד בדרכו האחרונה, במחשבה
שאולי עוד הייתה יכולה לעזור למסכן... את אלעד מצאה אימו באותו
הבוקר תלוי בחדרו, כשעל שולחנו דלוק נר זיכרון גמור למחצה...