נגרר אל מהותו של היום האחר כמו שקט נסגר
בתוך אותה מהות, תחת שטיח שוכבת.
בעיניה אותו דבר, אותה הרגשה נהדרת
אף אחד אינו יודע היכן היא רובצת;
אולי שכחה הסערה, אולי היא נשכחת --
נגרר כמו מתוך חלום קסום ומוכר אל קיומם של
אלפי מקומות אחרים, צפופים בתוך תיק-גב.
והיא עודנה מורדת, מתמוססת בעומק המוצב,
לוחשת כמה מילים של אור כדי שאוהב
כותבת כמה מילים לאורו של פנס הסתיו.
נגרר, עכשיו נגמר, ושוכב תחתי תמונה עירומה.
והעלים, הם נושרים ממעל, צהוב, אדום
אחד, אחד, בשורה ארוכה מתפללים אל היום
והיא שוכחת, נאספת אל חיק המרום
למזמורי קולות רפים של תפילת הנעילה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.