למה אתם ממשיכים לדאוג לי?
אמרתי שאני אסתדר לבד, לא?
אז תפסיקו עם כל האהבה המזוייפת שלכם, ותפסיקו לחשוב שאם תתנו
לי כל מה שאני רוצה זה יוציא אותי מהדיכאון. כי זה לא.
תנו לי לעבור את זה לבד,
לעשות את הטעויות שלי,
לקפוץ מעל המכשול ולהתגבר עליו.
הכי חשוב... תנו לי חופש.
אל תטעו ותחשבו, אפילו לא לשניה, שאם תחבקו אותי חזק, אני אשמר
תמימה וחמודה. זה נגמר כבר.
אני עכשיו צריכה חיבוק שונה מאדם שונה מכם לגמרי.
מישהו שאוהב אותי לא בגלל שהוא חייב.
אלא בגלל שהוא ממש התאהב בי
אז הגיע זמן לומר שלום.
איבדתי שליטה?
נטרפה דעתי?
זה מה שיש לכם לומר?
למה שלא תאמרו...
ביי, תשמרי על עצמך מתוקה, ותתקשרי יום שישי בצהריים.
לא... אתם חייבים להיות שליליים ולחסום לי את השמש בתקווה שכך
אני תמיד אשאר התינוקת שלכם.
טוב... אמא מותק, זה לא יקרה.
אני רוצה חופש...
ואם לא תתני לי אותו, אני אקח בכוח.
אני אוהבת אותכם...
ברור, הרי אתם זה.... אתם.
אני מכירה אותכם הרבה זמן, הכי הרבה זמן.
אבל הגיע הזמן לשחרר את הגוזלים מהקן...
או שזה לשחרר את האסירים מהכלא?
אבל אני? לא עשיתי כלום...
ובכל אופן קיבלתי מאסר, בלי משפט ובלי ערבות.
אז עבר כבר העונש?
מתי הוא יגמר?
אני לא רוצה להגמר לפניו...