[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליאו שפרמן
/
בגידה

היא ישבה שם בודדה לא היה לה איכפת מאף אחד, ישבה שם וחשבה על
העתיד שלה, העבר שלה היה די עגום תמיד אותו סיפור - אתם
יודעים.
היא חשבה על חברה לשעבר - יאיר, כן הוא היה האהבה הראשונה שלה,
האקס המיתולוגי, נכון היא בגדה בו אבל זה רק בגלל שהיתה צריכה
לבדוק אם באמת אהבה אותו. אז איפה היינו? - כן היא הגיעה
למסקנה שהיא אהבה אותו יותר מאת החיים שלה, הם נפרדו לפני
חודשיים או כפי שהוא הגדיר את זה " זו היתה הבגידה האחרונה שלך
בי" ויצא מהחדר בסכרה.
כזאת היתה מיכל, באלה שאהבה פגעה הכי הרבה והיא בגדה בהם , פעם
אחר פעם. לבסוף נשארה לבד וזה לא שהיא לא ניסתה להפסיק לבגוד,
פשוט הורמוני ההתבגרות שלה קפצו מהר מידי כשהיא ראתה בחור אחר.
מיכאל אהב את מיכל מאוד, הוא היה החבר הכי טוב שלה והוא ידע
הכל עליה, על מה שהיא עשתה , על כל הבגידות, פשוט הכל. אבל הוא
עדיין רצה אותה יותר מהכל.
בפעם האחרונה שהיא נפרדה מיאיר הוא היה שם וגם כשנפרדה מאור,
ובועז, וכל חבריה הקודמים. והוא רצה אותה כל פעם יותר ויותר
לעצמו.
הוא בגד באמון שלה ואנס אותה באכזריות - היא כמעט מתה מהאונס,
אישפזו אותה בבית חולים במשך חצי שנה, הוא לא התפלא שהיא ניסתה
להתאבד  אבל הוא אהב אותה, בגלל זה הוא התאבד במקומה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני חרמן כמו
מטורף, ונמאס לי
להביא בזרת!
מישהי יכולה
לעזור לי?




סטיפן הוקינג


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/11/00 10:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאו שפרמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה