אני עוד זוכרת איך זה היה כשהיה פה שבי ואיך כשהוא מת לא בכיתי
בכלל כי אני נורא אמיצה וחוץ מזה גם ככה הכרתי אותו רק שבוע.
בסוף המודעה בעיתון פורסמה ואת שבי קברנו בחצר האחורית.

יום אחד מישהו דפק בדלת ובגלל שהייתי לבד פתחתי אני. אבל לא
ראיתי אף אחד אז חשבתי שזה שוב הבן המוגבל הזה של השכנים
שלי... איתי, ששוב משחק במחבואים עם עצמו.
עכשיו, אני באה לסגור את הדלת ופתאום מישהו צועק לי ככה חלש:
"בואנה ילדונת לא מנומס לטרוק ככה לשבלולים את הדלת בפרצוף."
אני מזה נבהלתי כי לא הכרתי שבלולים בכלל חוץ משבי אז הסתכלתי
על המדרגות ועמדו שם שני שבלולים לאחד היה כובע ושפם כזה
וסיגריה ולשני או יותר נכון לשניה היה סרט ורוד על הראש.
רציתי להגיד שורוד זה פסה אבל הראשון קצת הפחיד אותי אז רק
שאלתי אותם: "מי אתם?"
"שובה ונולה כאילו דההה, אבל לי את יכולה לקרוא אילנית למה
שיניתי אתמול את השם." אמרה השבלולה.
"ולי את יכולה לקרוא דוד," אמר השבלול.
הכנסתי אותם והצעתי להם להכין לעצמם קפה כי אני לא יודעת
ובמילא אני שונאת קפה כי זה... בלעעע, אבל הם לא רצו ודוד
הדליק את הטלוויזיה ואילנית לקחה חבילת גרעינים והם התיישבו
בסלון לראות פלטפוס.
"א אסור לשים רגליים על השולחן א-אמא לא מרשה," אמרתי להם.
"הלוואי תבלעי מטריה והיא תפתח לך בבטן, עכשיו ת'חפפי יאללה
יאללה," דוד ירק לצד של השולחן,
"הלוואי שירד לך גשם על הפתק בכותל וכל הדיו יתמסמס וימרח
ואלוהים לא יבין מה רצית ממנו," הוא המשיך ואילנית נקרעה מצחוק
וכמעט ונפלה מהשולחן.
בדרך כלל אני ממש נחמדה אפילו לברביות שלי כשגזרתי להן את
השיער ותקעתי להן את הרגליים בשקע, הסברתי שזה רק ניסוי בשביל
הפצצה שאני רוצה לבנות כדי לזרוק על איתי. והן הבינו.
האמת אמרתי לעצמי בהתחלה שאלו חברים של שבי אז צריך להתייחס
אליהם בכבוד כי אחרי הכל הוא ממש היה עצוב כשהוא נותר גלמוד
בחנות.
אמא הייתה צריכה לחזור בשש שזה עוד שעתיים והשבלולים האלו עשו
ממש בלגאן אטומי, אז לקחתי אותם ושמתי בבית הזכוכית של שבי
שעוד לא הוצאתי מהחדר.
"תישארו פה בזמן שאני אסדר את הב..." התחלתי להגיד אבל פתאום
היה בום חזק ואור ואני נפלתי על הרצפה.
"ערב טוב" אמר איזה קול מלמעלה שלאט לאט ירד אלי וכשנעלם האור
הסתכלתי לידי וראיתי את שבי.
"שביייייי!" חיבקתי אותו, "כמה התגעגעתי אליך!!!!"
"בלי ידיים בלי ידיים ילדונתתתתתתתת," הוא שר לי.
"שבי מה אתה מדבר???" התפלאתי.
"בטטטטטטטח מדבר אבל מעדיף זמרה בואי אשיר לך שירי דיכאון
בשביל הנשמההההההה."
"שבי למה הלכת ממני?" בכיתי.
"אני הולך אני נוסע, שונא אותך כמו לא יודע. תפסתי טרמפ על
חללית עם חייזרים כי פה היו לי חיים משעממים, השארתי לך כפיל
כדי שלא תבכי אבל חזרתי כי למעלה שם לא רוצים אוווווווותי."
אני שכבתי על המיטה ובכיתי... שבי שר והתחבק עם חבריו, כשאיתי
נכנס מהחלון.
"בואו," הוא קרא להם, "סיימתם לעבוד פה," הוא אמר ושם אותם
בתוך שק ניילון.
אני כשהבנתי שהכל תחבולה של איתי כדי לעשות לי עצוב, קפצתי ככה
לעמידה יפה כזאת רק על הגב שלו ולקחתי את שבי ודחפתי אותו לעין
של איתי ואת דוד לעין השניה ואת אילנית שמתי לו בפה ודחפתי
אותו חזרה החוצה מהחלון.
אנשים אומרים שיש לילדה כמוני הרבה בעיות ובאמת צודקים. את
איתי לקחו לבית חולים כי הוצאת שבלולים מהעין זה עסק מסובך
וכשאמא באה היא התעלפה אבל הפעם לא נולד לי עוד אח סתם אבא
הביא תוכי ותלה אותו גבוה גבוה בסלון.
"לראות ולא לגעת" הוא אמר לי.
ומה עכשיו? את התוכי שחררתי ואכלה אותו החתולה של השכנה.