פתאום הכל חוזר אליי. כל הפעמים שהייתי יושבת לבד בחדר ומרגישה
שהדבר היחיד שיש מסביבי זה הקירות שמקיפים אותי - שאין לי שום
דבר ואף אחד בעולם הזה. שאני יכולה להיות בחדר אחד עם הבן אדם
שאני כביכול הכי אוהבת בעולם, אבל עדיין להרגיש לבד.
לבד. למה המילה הזאת כל כך מפריעה לי? יש אנשים שהדבר היחיד
שהם באמת רוצים זה להיות לבד, אז למה לי זה כל כך מפריע? יכול
להיות שאני חולת נפש או שאני סתם מוזרה או שבעצם אצל כולם זה
ככה..
איך זה שבמשך כל כך הרבה זמן לא באה אליי ההרגשה המסוימת הזאת
ופתאום עכשיו הכל יוצא בפיצוץ אחד גדול, למה זה לא בא חלק חלק,
כדי שיהיה יותר קל להתמודד עם זה?
למה אני שואלת כל כך הרבה שאלות, אין לי אף אחד שיענה לי
עליהן...
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.