נפל הלילה.
נשארתי שם לבדי, שיכור וחלש בתוך כל התוהו ובוהו הזה. במאמץ רב
ובחוסר רצון מוחלט, החזרתי את גופי - המאובן זה שעות ארוכות -
לחיים, וזחלתי לעבר הנחל הקטן. הרגשתי משהו. מין יראה של כבוד
ותיעוב גם יחד; רוח אלהים מרחפת על פני המים. כשהמשכתי להתקרב
אל הנחל היא נסוגה כמו מגנט מחברו. היא ניסתה לתקשר. "מאוחר
מדי", אמרתי, "היית צריך לחשוב על זה קודם". רוח אלהים הצטנפה
לה על שפת הנחל ובעבעה את מימיו בזעם. אני חזרתי למקום מרבצי
והעברתי את שעות היעדרות השמש הנותרות בהישענות על העץ, משולב
ידיים, כשעיניי דומעות וחיוך של נצחון מריר מעטר את שפתיי.
החושך המבורך החל לעזוב עם עלות השחר. רוח אלהים נותרה לבדה,
נטולת חיים על העשב הרטוב.
ויהי אור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.