|
מביט בה בזו שלצידי
פרח הברק מעיניה
מותיר רק מבט מזוגג
קבוע בארובות שחורות
חזה אינו עולה ויורד
וגם קול איוושת אויר יוצא ובא
חדל מלהישמע
גווניה הפכו אפור
משל מתמזגת היא עם הקיר
כעוטה תכריכים בעודה בחיים
וריח המוות נישא באויר
מביט ותוהה
האם אין אני בן דמותה?
ואולי בבואתי היא זו
הנשקפת חזרה במראה חיה?
הזאת צופן לי ערוב חיי?
אומנם הבחירה בידי נתונה
אך קשה וארוכה הדרך לממשה
שיתוק אוחזני
נותר זומבי
מת חי, חי כמת
צאר |
|
|
ענק אחד מכוער,
ממש מפלצת,
אכזר, רע לב
ושמן כמו חבית,
היה מתנפל על
כפרים, משפחות
חוטף לו - ואוכל
לצהריים ילדים
בכפית.
והייתה לו אחות,
ענקית - אבל
פ'סדר.
כלומר רחומה,
נחמדה, לבבית.
"איך אתה לא
מתבייש???" צעקה
על אחיה, "לאכול
ככה ילדים
בכפית?!"
התבייש הענק, כי
הבין שזה לא
בסדר, והחליט
מעכשיו אחרת
להתנהג. ובאמת,
הוא שינה דרכו
לגמרי - ואת
הילדים הוא אוכל
עכשיו במזלג. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.