אבי בן שימול יודע מה לעשות ואיך לעשות את זה נכון. האיש יודע
איך לעשות שהעניינים יתקתקו בקצב שהוא אוהב לשמוע, מה זה בקצב,
אם בא לו על טראנס העניינים יהיו דלוקים כמו שני סטודנטים
גרמניים בחופשת קיץ ביוון, אם בא לו על בטהובן, העניינים יקשרו
יפה עניבה ויזמזמו את הסימפוניה התשיעית עד הסוף. גם אם אין לה
סוף. פעם אחת למשל, אבי נכנס לשירותים הציבוריים בתחנה המרכזית
וידע שאין שום מצב שבעולם שהמנקה בכניסה תיתן לו להיכנס בלי
לשלם את השקל הזה. אבל מה, לאבי לא היה כסף קטן באותו יום ומה
זה לא התחשק לו לפרוט שטר של 200 שקל, אז הבנאדם ניגש למנקה
בכניסה, ובמיומנות וורבלית שלא תיאמן הוא הצליח לשכנע אותה
שהוא איזה ביקורת פתע של משרד הבריאות והוא בא לשם רק כדי
לבדוק את התנאים הסניטריים של המתקן.

"המתקן", ככה הוא אמר, בלי להתבלבל, בכניסה, לפני המוט
המסתובב הזה שמכניסים שקל והא נותן לך חצי סיבוב שתוכל להיכנס,
תמיד יתקע לך בתיק אם אתה במקרה גם חייל. בכל מקרה, "המתקן
משמש מאות אנשים ביום, הדבר האחרון שאנחנו צריכים כאן זה איזו
תחלואת מעיים שתצא מאצלכם." והוסיף,  "כאילו שלא מספיק כל המצב
הביטחוני והבלגאן, מישהו עוד יכול לחשוב שזה פיגוע, וזה בכלל
לא סוד שמשרד הבריאות - בדגש על מחלקת תברואה כמובן, זאת אחת
המערכות הבודדות שעדיין מתפקדות כמו שצריך במדינה הזאת." אמר
ולא מצמץ לרגע, אפילו סיגל לעצמו איזה עיוות בדיבור, כזה שנראה
היה לו שיכול להיות למישהו שהתפקיד שלו בחיים זה לבדוק שאין
חולירע או משהו באסלות של שירותים ציבוריים. יותר מאוחר באותו
היום, כשנפגשנו בפאב העליון הוא גם סיפר לי שאחרי שהמנקה
החליטה להכניס אותו "כי מי בכלל רוצה לקחת על עצמו את הסיכון
שבשירותים שלו תהיה איזושהי הרעלה המונית?", הוא הרגיש צורך
להתחיל ולבדוק באמת עם יש תנאים סניטריים מתאימים במקום, בכל
זאת, האישה הכניסה אותו פנימה ועוד התחילה להראות לו מאיפה
לדעתה יוצאים הג'וקים ולמה יש הצפות במשתנות (בגלל הבדלים של
הסיגריות). אז כמו שאבי בוחן את המשתנות, והבנאדם יודע לשחק
אותה מבין בהרבה שטויות שאין לו מושג בהן, הוא פתאום נזכר שהוא
חייב להשתין ועוד יש לו אוטובוס לתפוס.

 עכשיו הוא בפינה. מצד אחד יבגנייה, בשלב הזה היא כבר הציגה
את עצמה, מצפה ממנו להתייחסות של איש ציבור מבין עניין בתחום
הג'ורה. מצד שני, שלפוחית השתן שלו, מגובה בקואליציה יפה מאוד
של לוח הזמנים של אגד, שמפעילה עליו לחץ פיזי בכלל לא מתון
לשחרר לחץ ומהר.

 אז כמו שכבר נאמר לעיל, אבי בן שימול הוא אחד עם כישרון
מיוחד לכוון דברים לצד שלו, אם היה מדובר במישהו אחר כבר הייתי
מתחיל באמת לרחם על המסכן שמצא את עצמו באותו המצב, בכל זאת לא
קל לאלתר תחת לחץ כזה. במקרה של אבי העניינים נשארו תחת שליטה.
שליטה שלו. "טוב יבגנייה, הגיע הזמן לבדיקה החשובה ביותר בכל
הביקורת הזו, נתקתק את הבדיקה הזאת ואני עוד אוכל לתפוס את
האוטובוס לאשקלון להספיק לשירותים בתחנה שלהם". "איזה בדיקה?"
וכשהוא ניסה לחכות אותה אומרת את זה כבר הבנתי שהבירה מתחילה
לעלות לו לראש, "מבחן התחושה האישית. עכשיו אני אבחן את אחת
המשתנות באופן אישי ואעביר חוות דעת מפורטת על איך לדעתי
התחושה להשתמש בשירותים שלכם. הכל במסגרת המאמץ לשיפור
השירות". וככה, בנונשלנטיות, אבי נכנס לאחד התאים ורוקן את
השלפוחית. מה רוקן, "עמדתי שם, מעל האסלה, והורדתי את כל מה
שהיה, הרעש של הזרם פוגע במים היה כ"כ חזק שכבר לא היה נעים לי
מייבגניה...", אמר ולקח את הבייגלה האחרון מהצלוחית על השולחן.
"ואין, איך שאני עומד ומשתין שם, יבגנייה מנסה לגנוב עוד כמה
ניגובים על הכיורים ובתוך המשתנות, לא זרקה, ממש השקיעה
בביקורת הזאת, כבר לא היה לי נעים, בכל זאת האישה מנסה לנקות
בלי שאני אשים לב", "צדיק", הרגשתי צורך להחזיר אותו ואת
המצפון שלו חזרה למציאות, "אז הורדתי את המים, התעכבתי כמה
שניות על החגורה והמכנסיים ויצאתי. עכשיו אני יוצא, עם חיוך של
מלכת יופי, ואני אומר ליבגנייה, 'אין ספק שהמתקן כאן מתוחזק
בצורה מצוינת ברמת האחראי הישיר, אבל ברמת הממונה על ההפעלה של
המקום, כל מה שקשור לשיפוצים, פיקוח על היחס בין כמות משתמשים
לגודל ולאיכות הציוד וכל העניינים המנהלתיים, יש עוד הרבה
עבודה ואני אעביר את זה הלאה'".

המשכתי לבהות בו, "יבגנייה הזאת ממש לקחה את העניין קשה,
מתחילה להגיד לי שאין מספיק כח אדם, סה"כ היא ועוד מישהי,
שאנשים בארץ מלכלכים והורסים וכל הקשקושים האלה ואני כבר מת
לעוף משם. אז בשלב הזה התנצלתי, פרגנתי לה שוב על כל העבודה
והמאמצים והתחפפתי לאוטובוס".

זהו, ככה הוא סיכם את מערכת היחסים שלו עם יבגנייה, מסכנה,
איזה סיכוי כבר היה לה עליו, הבנאדם כיוון אותה בדיוק לאיפה
שהוא היה צריך אותה, לעס קצת, גרגר קצת וירק, לא משהו אישי
חלילה, הכל עניין של בעלות. היה לה משהו שאבי בן שימול היה
צריך אז הוא בא ולקח אותו והיא אפילו לא ידעה מזה, מבחינתה יש
עכשיו פקיד במשרד הבריאות שקורא דו"ח על איך שהיא מבצעת את
העבודה שלה בצורה יוצאת מהכלל אבל חסרים לה משאבים.

סיפורים כאלה תמיד גורמים לי לנסות לבחון שוב את הקשר שלי עם
אבי, מתי הוא היה צריך ממני משהו, מתי התעסקתי בשטויות רק כי
אבי היה צריך לשים אותי בכיוון שלו, כנראה שאני אף פעם לא אדע,
בכל זאת, אבי. זה לא שהוא איש רע או נצלן, פשוט הוא הצליח
להפנים את האמנות שלו כ"כ טוב עד שהוא כבר עושה את הדברים האלה
ממש בלי לשים לב, כמו עיוור שחוש הריח שלו התפתח עד כדי כך
שהוא יודע שהוא הולך לחצות את הכביש לפי הריח של האספלט, אז
הוא פשוט נעצר ובאופן אינסטנקטיבי מוריד רגל אחת, ואח"כ,
בזהירות אבל בלי גרם אחד של היסוס, את השנייה, עוצר לרגע בשביל
לתת נוכחות על הכביש ועובר לצד השני.

סך הכל הוא איש טוב, אין לי ספק בזה, אני כבר מכיר אותו די
הרבה זמן, מהתיכון. עזר לי הרבה מאוד פעמים, תמיד אמרתי לו שאם
הוא לא הולך לעסקים אז אולי בפוליטיקה יש לו סיכוי לא רע
להצליח אבל הוא בשלו, רוצה להיות מורה לשל"ח, אומר שזה עניין
של זמן עד שהאזורים הפתוחים ייעלמו בארץ ואז כבר לא יהיה איפה
לטייל, תמיד כשהוא אומר את זה אני מתחיל להילחץ קצת, לא שאני
איזה אוהב טבע כזה שיוצא לטייל עם חברים בשבתות, להפך, יותר
בסגנון של אחד שמוצא את עצמו מעביר את רוב החיים בבית, מתוך
עצלות, אבל בכל זאת כשאומרים לך שהטבע הולך להיעלם אז אתה
מתחיל לחשוב על הילדים שיהיו לך ועל מה לעזאזל תעשה אתם
בחופשים וכאלה, ובכלל, אולי חיק הטבע זה בכלל לא רעיון כזה רע
ותמיד טוב להשאיר את האופציה הזאת פתוחה. בכל מקרה, אבי רק
מוכיח שיש בארץ הזו עוד אנשים עם עוד כמה דברים בראש חוץ מכסף
ואני אומר איזה בזבוז, כ"כ הרבה כשרון והבנאדם הולך להיכנס
לעסק של חננות ועוד הוא אומר שזה רק עניין של זמן עד שיעלם
מכאן הטבע. "מה תעשה אז? תעביר טיולים בכיתה עם מקרן שקופיות?"
אני תמיד שואל אותו, הוא מחייך ואומר "אל תדאג, מה, אתה לא
סומך עליי?" והאמת היא שהוא צודק, הוא יודע וגם אני יודע שאין
מה לדאוג. אבי בן שימול הוא אחד שמגלגל את העניינים כמו כדור
באולינג בדרך לסטרייק.

בדרך חזרה מהפאב הוא שילם על המונית. "רק כי אני אוהב אותך"
אמר כשיצא מהרכב.