כבר עייף / נחלים של תקווה |
מנחלים של תקווה -
גרגיר חצץ,
אבן קטנה.
דמעה בעיניה
עומדת מביטה
נזכרת בנתיב
במה שהיה.
אני רחוק, לבד
לא רואה הקטנה
את הבוכה,
בודדה.
ואותה האבן
צועקת מילה,
בכיה מתגבר
כבר זולג מלחיה.
הנחלים מרטיבים,
אדמה שיבשה
ואני שוב מוצף
בזכות אותה יחידה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|