הוא התקרב אליה, לאט לאט. לא ממהר. היה חושך. היא לא ראתה כ"כ
טוב. הוא אמר לה שלא תדאג. הוא הרים את השמיכה. היה קר, כ"כ
קר...

בחוץ היא יכלה לשמוע את הצרצרים מנגנים. דרך החלון היא יכלה
לראות את הכוכבים והירח- היה אז ירח מלא- קורצים אליה, מעודדים
את רוחה. היא חייכה לעצמה. חשבה לעצמה שהכל יהיה בסדר- יש מי
שדואג לה.

הוא החזיר את השמיכה למקומה, מהדק אותה סביב גופה. היא התכווצה
כשנישק למצחה. הוא אמר לה לילה טוב ולחש לה סוד באזנה, ויצא
חרש מן החדר. כשנסגרה הדלת מאחוריו, המשיכה להסתכל בה עוד זמן
מה, לוודא שלא יחזור. ואינה זוכרת מתי בדיוק נרדמה, קטנה כ"כ,
מכווצת כעובר- אולי בגלל הקור- במיטה גדולה.