היום הראשון 17:14
(המסך מתבאר, הרצאה בבריטניה, במרקע תמונה של יהודי מהשואה,
ברקע שיר מקהלה של כנסיות, שקט, תמונה קרובה לשפתיים של המרצה,
הקול שלו אטום ומתבהר. מצלמה מתרחקת מהפה.)
המרצה: (באנגלית עם מבטא בריטי)... זה לא לוקח גאון לביים
סרטים קשים שנוגעים ללבנו. לא, זה לוקח רק                    
       שלושים אנשים בלבד, בטח, זה היה קשה בנסיבות לתקופה
וזה אולי לא נשמה הגיוני אבל באמת הרצון לפרסום זה התאווה
שלהם. הם ניצלו את הרעיון של שנאה והפכו אותה לתאווה...
(המילה תאווה מהדהדת, איש עם כיפה, משקפי שמש ירוקות- כהות
ותיק נכנס לארצה)
המרצה:... (מרים את המשקפים בחזרה) לא- מחנות, לא- קצינים עם
רובים, לא- רכבות, לא. כן- גטו, המחנה שהם (ועכשיו בכעס) בנו!
רכבות וחיילים- חלום ילדותי של עם שהתבלבל. (נושם עמוק) מי לא
מכיר את מה שקרה באמריקה כשה איזה יאנקי שידר ברדיו סיפור
מצחיק ,מלחמת העולמות, כן, אמריקה ברחה לגבעות בגלל סיפור
קטן... בדיחה. למה בגלל בדיחה הגרמנים משלמים כל כך הרבה
ליהודים עכשיו, אמ... למשהו יש תשובה? (האיש מרים את היד
והמרצה לא סם לב) לאף אחד אין תשובה (בהנחה).
(האיש קם שולף אקדח)
האיש: לי יש! (יורה למרצה בשולחן הנאומים, מהומה, אישה צורחת
"יש לו אקדח") כולם לשבת! (מתקרב לבמה יורה בשני אנשים,
התלמידים בורחים חמש נשארים, פותח את התיק מוציא בד צהוב קטן
מגולגל, מחסנית, מזרק, מכונת קעקועים. המרצה מסתכל בפחד)
אובר'ין.: (מגמגם) מה אתה עושה עם זה?
ה.: ישחק רולטה רוסית, יכך סמים ויעשה קעקוע של היטלר על היד
...(מחקה שלוש שניות) מה אין לכם פה ציניות?
א.: אתה לא צריך לעשות את זה,(רואה את הכיפה בזמן שהאיש מכניס
חומר למזרק) הוכחת את הנקודה.
ה.: אני לא מבין אותך, יש לי אקדח ביד ואתה מתנשא. (מזיעה)
א.: אנחנו שנינו לחוצים (כשהוא מסתכל לו על היד [רועדת])
ה.: (מסתכל על ידיו ומחיך) אנחנו, עוד שניה היה פה משטרה אני
לא בטוח עם השניים האלה מתים ואז... יש אותך.
א.: לי יש אקדח על הראש.
ה.: (עושה פנים של הבנה).                            

18:42
ה.: (קורעה את הבד בזמן ששתי רופאים מוציאים את הפצועים ופונה
על המרצה) נראה לי שקיבלת את הרושם הלא נכון ממני.
א.: (מחיך) ואיזה רושם הייתי צריך לקבל...
ה.: (נותן לו סטירה עוזב את הדברים ובועט לו בבתן).

21:35
(כולם יוצאים חוץ מהמרצה והאיש)

00:56
(ה. אוכל פיצה כשה. מסתכל וא. קשור. ה. שם את הפיצה בקופסה
מוצאי את המכונה).
א.: (בקול חלש) מה עכשיו?
ה.: (מכוון את המכונה ליד של א.) עכשיו אתה סובל. תשתדל לא
לזוז (בציניות).
א.: (בזמן שא. עושה את הקעקוע) אני יכול להוריד את זה יש לי
כסף.
ה.: (מפסיק כשהספרה 6 כתובה, הולך לתיק שה. מוצאי את הארנק ואת
כל מה שבטחו גוזר את הכרטיסים וקורעה את הכסף)

01:16
ה.: (ה. תופר לא. את הבד הצהוב, בצורת צלב, קורעה את החולצה
שלו [של א.] והמספר על היד שלו
65248, מזריק לו) אתה יודע איפה אתה?
א.: מה זה? מה זה?... איפה אני? מה קורה פה? אני לא מרגיש
טוב... אויר... אאאאאאין... אויר... (משתעל)... מה?...
(מתנשף)
ה.: (עומד מעליו) תעמוד!
א.: ... מה?
ה.: תעממווווד!
א.: בבקשה...
ה.: (כשהמגה-פון של המשטרה מאיים, מעיף אותו למעלה) אתה יודע
איפה אתה? אה?
א.: (מסך ירוק מטושטש קול בלועה) ...למה?...
ה.: (בועט בו, מלגלג בבוז) ... המשפחה שלך... המשפחה שלך...
מתה!!!... אין כלום שמתה כלללום! אתה אפס! אתה אפס! כלום,
חתיכת חרה. בן זונננננה! איפה אתה אה... אתה בגהנום!
א.: (מסך ירוק... קול של מגה-פון בלועה, רואה מחנה והאיש
בבגדים של חיל, מתחיל לזחול)            
       
סצינת טשטוש א.
מסך ירוק, קול מגה- פון בלועה, מחנה קצת חרוך, שלושה חיילים
מפוזרים, א. זוחל (בגדים קרועים), מצלמה נטויה לכיוון הפנים
ומתרחקת מהר, מסתובבת ומשנה זווית נטייה, לכיוון של רגליים של
חייל מצלמה עולה, עיניים של א., מצלמה ממשיכה לעלות ומגיעה
לפנים של החייל (אין לא פנים) ירייה, צרחה, מבט על הפנים של
א., פנים של החייל, ה. ,חייל והפנים משתנות לפנים של ה. בשלוש
תמונות ואז לפנים א. בהתפתחות...

אור עולה בזריחה דרך החלון.
היום השני 07:27
א.: (מתעורר בפחד כשה. ישן על הכיסאות בחדר... מסתכל על היד
וחושב) מה זה?.. אפוה אני?.. (רואה את ה. ועכשיו בקול חלש) לא,
על תהרוג אותי (מתחנן)... (חושב) הוא ישן... (מסתובב כשהוא על
ערבה, זז, נכנס ברגליים של חייל, נבהל ומתקפל ה. פותח עיניים,
מאותה זווית רואה שזה שולחן נאומים, ה. עומד מאחוריו- מצלמה על
הרצפה בין הרגלים שלה. רואים את א.) אה?!... (ה. מרביץ לו., א.
מחוסר הכרה ומדמם).

המשך לסצינת טשטוש
כל מה שהיה בסצנה ט"א בהילוך מהיר ממצלמה אחרת. הבזקים של ביצה
שבורה, בניינים בוערים(...) ברקע לבן, הרקע הופך לירוק א.
בבגדי חייל רץ אחרי דמות בבגדים שהיו לו בעליה. הדמות נעלמת
בירידה (אחרי הפסגה) א. מגיע נעמד פסגה ורואה את הרבה דמויות
בדיוק כמו הדמות שהוא רדף אחרי, הדמויות רצות עליו, א. מסתובב
בורח ונופל, הפעם יש יותר ירידה, מתגלגל, מצלמה במרגלות ה"הר"
מתמקדת על א. מתגלגל בהילוך מהיר וכשא. מפסיק מהירות רגילה
(הקרקע היא הרצפה באולם והמצלמה היא בעצם העיניים של ה. [
רואים את המסגרת של המשקפי שמש אותו גוון צבע]).
ה.: על תעיר אותי!

12:39
מצלמה על הרצפה מבחוץ זווית של שוטר אם מגפון שומעים צעקה
והשוטר מוריד את המגפון.
מסך הופך לחשוך ל30 שניות (שקט) מסך מתבאר רואים את העט של א.
עם דם בקצה ועל העט כתוב (באנגלית) בהוקרה לאוברי'ן מ. מקנזי
ה. (אוכל תפוח) זורק את העט על א.
א.: (תופס את העט קם ומרים את העט בשתי הידיים מעל הראש) אני
יתאבד... כן ואז אתה לא תצליח לעשות איתי כלום...
ה.: (אם המשקפיים והתפוח מסתובב ומוצאי סכין המצלמה עוכבת
אחריו מלפנים) עט לא יהרוג אותך!
א.: ...הוא לא (בהיסוס)
ה.: לא, הוא רק יפצה אותך בכתף.

א. משית יד ונכנסים אנשי ימ"מ לאולם ה. ברוח מפיל את א.. מצלמה
מתרחקת מא. ששוכב על הרצפה, קול אטום מסך הופך לירוק ומחשיך.

אחרי יום
חדר בבית משוגעים א. בכותנת משוגעים. החדר חשוך צילום חתוך 1 -
מצלמה ביטחון מפינה עליונה של החדר 2 - מצלמה ליד א. ירוק.
ברקע צעקות, ודמויות מופיעות ממלות את החדר ומסתכלות על א.. א.
מתקפל בצד (מצלמה 1 רואים את א. מקופל בצד בלי דמויות)מצלמה 2
עוברת לעיניים של א. חושך. א. פותח את העיניים ואין כלום ממצמץ
ויש הבזק של הדמויות א. סוגר את העיניים ורואה את הדמויות ברקע
שחור א. פותח את העיניים והדמויות שם (מאותה זווית). א. קם
מצלמה יוצאת מא. וא. רץ לדמויות ומשתולל אחרי 10 שניות מגיעים
שומרים להרגיעה אותו ומזריקים לו סמי הרגעה.

לפני יום
(א. מוציא עט ורץ לה. [שמסתכל דרך החלון כלפי השוטרים] ה.
מסתובב בזמן דוחף את א. אבל א. מכניס את העט בכתף של ה. [ה.
צועק {את אותה צעקה מ 12:39}, מדמם, צוחק ומרים את היד אם העט
של א.]
ה.: תס תס תס. (נותן לא. אגרוף) תודה על העט.  


אוהד פאר