|
הלב פועם כ"כ חזק עד שהעור בחזה כבר כואב
פצוע ומצולק מבפנים והלב - ממשיך לבעוט, לצעוק, להתנגד
במקומי
כי אני לא יכולה לבעוט
כי אני לא יכולה לצעוק
כי אני לא יכולה להתנגד
עדיין לא
הנשמה עוזבת דרך העניים בכל דמעה עד שהעור על הפנים כבר שורף
פצוע ומצולק מבחוץ והדמעות - ממשיכות לעזוב, לצעוק, להתנגד
במקומי
כי אני לא יכולה לעזוב
כי אני לא יכולה לצעוק
כי אני לא יכולה להתנגד
עדיין לא
המציאות ממשיכה בשלווה מתבקשת הדופקת לי בדלת הראשית
ושוברת אותה
כי אני לא רוצה לבעוט
לא רוצה לעזוב
לא רוצה לצעוק
לא רוצה להתנגד
כי אני לא רוצה להתבגר - עדיין לא |
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.