כל היום אני יושבת מול מסך ומשחקת פקמן, אותו משחק שהיינו
משחקים בו פעם אפילו שלא היה לי מחשב שהיתי קטנה, עכשיו אני
ממש טובה אולי אני מפצה את עצמי על הזמן האבוד בלשרוף עוד זמן
והרבה.
העיניים שלי שורפות אבל אני לא אפסיק עכשיו, אני חייבת להיות
הכי טובה שיש, אני חייבת להיות בראש הטבלה, אז מה עם אני  כבר
יומיים לא אכלתי ולא זזתי מהמחשב,
בסוף אני אהיה מס 1 .
אני כל כך רוצה לזוז אבל משהו עוצר אותי וזה גדול ממני, אני
מכורה, וגם אני מנסה, הכסא מושך אותי חזרה אליו הוא לוחש לי
עוד קצת רק עוד קצת אני לא רוצה להשאר לבד.
כבר לילה ואני מקום ראשון אבל אז ה תחברתי לאינטרנט סך הכל
רציתי לבדוק דואר, ואז נכנסתי לצ'ט ואני עדין פה לא התקלחתי
שבוע וחצי כי לא זזתי הכל סביבי זה קופסאות של טייק אוואי סיני
ופיצות כי הייתי בסוף חייבת גם לאכול משהו.
המחשב עדין דלוק וראש שלי כואב אני רוצה ללכת אבל הוא לא נותן
לי הוא מחזיק אותי פה כמו אסירה.
אמא שלי באה וניתקה לי את המחשב מהחשמל בהתחלה אני צועקת  עליה
מה היא עושה ושהיא משוגעת היא עונה לי שאני כבר ממש מסריחה
וכדי שאני אתקלח, וחוץ מזה שאני צריכה גם לצאת מהבית.
לצאת מהבית מי צריך היום לצאת מהבית שיש לך מחשב שמחובר
לאינטרנט אפשר להזמין הכל אפילו פיצה.
אמא רשמה אותי לקורס גמילה היו שם כל מיני מכורים אחד לסיגריות
והשני לשוקולד.
אני היחידה שקמתי ואמרתי שלום אני שרון ואני מכורה  למחשב
שלי.
אחרי שבועיים ביער מבודד מסיבילזציה ובטח ממחשב אני חוזרת
הביתה מתקלחת יושבת לדבר עם אמא  והולכת למחשב לספר את הסיפור
שלי...