אופטי מיסטי / אל דפנה בת נהר |
צמרתו כבויה וחסרת כל עונג
פריו רקוב ומצחין מיושן
ושורשיו הבולטים מעוכלים מהנגע
הכפור והקרה לא פסחו גם עלייך
אמירך נכווה בשלהבתם הקפואה
ענפייך נגעו לא נגעו בחלון הביתן
וביאוש נוסרו מטה, אל אבני הדרך
שלחת תחינתך אליי
הו, דפנה בת אלי נהר
ואני כאפולו הנני
אהבתיך, אך לא אמשיך
אולי בעתיד תשמע קריאתי
ביתר עונג ורצון
ולא יזדקקו לקולי המונוטוני
ויאזינו ללב הרועש בשתיקותיו
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|