ולא קנו לי האחים
את שמלת הנוצצים
שקנו הם לעצמם
(חבורת מתרוממים)
ולא הרגשתי משיכה
אל הדבר המוארך
רק אל הבד המנצנץ
שעל חזי היה מונח
ואבי לא הכירני
והכחיש בכורתי
ורק מלמל, ורק קילל
ושינה שם בנו ל"ביתי"
זה לא פארודיה ולא כלום...
ראיתי את זה מונח לפני
והייתי מוכרח לשכתב
שיר מקורי: כתונת איש-המחנות, מאת: אבנר טריינין |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.