השעה הייתה 5 אחה"צ כשתומר ואביב ירדו לים. שני הנערים בני
ה17- האלה היו כמעט כל החיים שלהם בים, שחו, רצו וגלשו. אביב
אהב לגלוש הרבה יותר מתומר. הוא היה בא עם חליפת הגלישה שלו,
וגולש במשך שעות. מנותק מהעולם. תומר לעומתו היה בא לים בעיקר
כדי לפגוש בנות, ולא הייתה לו בעיה לפגוש כאלו. כל מה שהוא היה
צריך לעשות זה להוריד חולצה ותוך כמה שניות הייתם מוצאים מישהי
איתו.
אבל הפעם הם לא באו בשביל הדברים האלו. הם חיפשו משהו או יותר
נכון מישהי- מיכל. מיכל הבטיחה להם חוויה שהם לא הרגישו
בחיים.
"יש לך מושג על מה היא דברה?" שאל אביב את תומר
"ממש לא. מיכל תמיד הייתה מוזרה כזו" הוא ענה
תומר ניסה לחשוב מה היא כבר רוצה מהם. הוא לא אמר לאביב
שבהתחלה היא הזמינה רק אותו ולא את אביב. בכלל, אביב לא היה
"חלק מהחברה". הוא הרבה להתבודד עם עצמו ועוד יותר עם הים.
אולי זאת הסיבה  שהם היו חברים כל כך טובים, אביב ותומר, שני
הפכים גמורים אחד של השני- אחד פופולרי ואחד לא, אחד משקיען
ואחד לא, אחד פתוח ואחד לא, אחד תלמיד טוב ואחד לא, אחד חולה
על ספורט ואחד לא, אחד בתול ואחד לא.
"למה אתה מעלה את זה שוב" רטן תומר על אביב, "כבר חקרת אותי על
זה מאה פעם מה עוד נשאר לי לספר" הוא הוסיף.
"אני רוצה לדעת איך זה היה!" אמר אביב
"תמצא מישהי ותרגיש לבד"
"אם זה היה כל כך קל, כבר הייתי 'מרגיש' כמה פעמים עם כמה
בחורות שונות" אמר אביב
שניהם צחקו.
"זה לא כזה ביג דיל אז שכבנו ביחד אז מה"
"מה אז מה! לפני כמה זמן שכבתם? שלושה חודשים? לפני שבוע
נפרדתם ועכשיו היא מזמינה אותנו לים...לבד, ולפנות ערב. לא
מוזר?"
"החלק המוזר זה שהיא הזמינה אותנו לים ולא זה שנפרדנו לפני
שבוע" אמר תומר
"תגיד כמה פעם עשיתם את זה? יותר מפעם אחת נכון?" אמר אביב
כשהוא מסמיק, כבר אמרתי שהוא היה ביישן.
"לא. עשינו את זה דיי הרבה יחסית לתקופה הקצרה שהיינו ביחד.
אפשר לעזוב את זה בבקשה?"
"זה כל כך לא נוח לך לדבר על זה? עוד תגיד לי שאתה חושב שזאת
הייתה טעות"
זאת לא הייתה טעות" אמר תומר "אני רק חושב שזה ביני לבינה, אני
לא צריך לפרט לך בדיוק מה היה שם וחוץ מזה, אל תעלב, אתה שואל
שאלות מפגרות"
אביב נעלב. הוא תמיד היה נעלב בקלות אבל הוא לא רוצה להראות את
זה לתומר. הוא הופתע בכלל מזה שמיכל הזמינה גם אותו.
"תגיד, מה אני עושה כאן?" הוא שאל את תומר
"למה אתה מתכוון?"
"למה היא הזמינה אותי?"
"אני יודע? ולמה היא הזמינה אותי?" ענה תומר
"למה היא הזמינה אותך אפשר להבין, בכל זאת לא מזמן נפרדתם. אבל
למה אני? היא אף פעם לא סבלה אותי ואף פעם לא הסתדרנו. היא לא
מחבבת אותי במיוחד וגם אני לא הכי מת אליה אפשר להגיד..."
"כן...באמת אף פעם לא הסתדרתם" תומר צחקק לו "יש לי ווידוי"
הוא הוסיף
"היא לא הזמינה אותי" אביב השלים אותו
"כן... בערך"
"אז מה אני עושה כאן?"
"לא רציתי ללכת לבד, וחוץ מזה ידעת שאם תבוא היא תתעצבן"
"למה?"
"לא סיפרתי את זה לך למה נפרדנו..."
"אמרת שהיא אמרה שזה לא הולך בינכם" אמר אביב
"זה חלק ממה שהיא אמרה. היא אמרה שאני אוהב אותך יותר מאשר
אותה. לא, אני לא יודע אם היא התכוונה במובן ההומואי של זה.
היא אמרה שאני נמצא איתך המון ושזה מפריע לה"
"טוב... היא ממש מופרעת. אולי עכשיו היא גם תאשים גם את החתול
שלך כי אתה ליטפת אותו ולא אותה"
"היא אמרה שהיא מקנא בחבר הכי טוב שלי ואתה לא יכול להגיד
שאנחנו לא מבלים הרבה ביחד. נכון? אנחנו כמעט כל יום נמצאים
בים שעות על גבי שעות..."
"אתה עוד מעט תגיד שהיא צודקת, שאני באמת אוהב אותך" חיוך היה
מרוח על אביב אבל ראו שלא נוח לו לדבר על זה.
השעה הייתה כבר שש וחצי. היה כבר חשוך ודיי קר. הם עדיין לא
הגיעו למקום שמיכל הייתה אמורה לפגוש אותם.
"היא יודעת שאני בא?" שאל אביב
"לא. זאת הפתעה"
"אני בטוח שהיא תשמח מאוד"
"למען האמת היא דיי אוהבת הפתעות"
"אני בספק אם היא תאהב את ההפתעה הזו" אמר אביב
הרוח התחילה להקפיא אותם. מרחוק הם ראו מדורה דולקת ובמעורפל
יכלו לראות את מיכל הם התקדמו אליה מהר...

זה כן הסוף של הסיפור. הסיפור הזה אמור לדבר על יחסים של שני
חברים טובים דרך עלילה רחבה יותר שאינה חשובה בכלל. המטרה של
הסיפור הייתה אמורה להראות מערכת יחסים של חברים טובים ואיך כל
אחד מרגיש כלפי השני והיחס שלהם אחד לשני. זה התחיל טוב אבל
אני חושב שלקראת הסיום איבדתי קצת את הנקודה. בכל אופן אני
מקווה שהרעיון ברור