[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיורא ארליך
/
הפתיחה

אני חושב שבעצם אני יכול - (זה נשמע כמו איזו פתיחה למשהו
רציני אולי) - להחליט תוך כדי הכתיבה. אחת הבעיות הרציניות שלי
(ויש לי כמה), היא הפתיחה. איך אני פותח, איך אני מתחיל לכתוב.
לא משנה מה - לא משנה אם אני יודע מראש מה שאני עומד לכתוב
(בדיוק או בערך) או שאני לא יודע. הפתיחה נעשתה בעיה רצינית,
בעיקר מאז שלמדתי ספרות בביה"ס (כך שבעצם פחות או יותר מתמיד),
אז המורה שהייתה מאד מוכשרת אמרה לנו שבפתיחה יש את כל (או
טמון, גלול) הסיפור.
כמובן שבתור מי שכותב ואיכשהו מודע לכך שבפתיחה (תרצה או לא)
טמון הכל. אתה מאד נזהר. אתה מתקשה להתחיל כי בעצם אתה אמור
לדעת כבר את העיקר כדי לפתוח.
אני? - בחיים לא.
הנה עכשיו אני יודע שבאיזשהו מקום החלטתי - או אני מעוניין -
לשתף תוך כדי כתיבה בתהליך הכתיבה. אז מה שקורה זה שאני מדבר
על הכתיבה במקום לכתוב.
האמת היא או צריכה להיות שיש לי בעיה עם הפתיחה. כל פעם מחדש.
אבל אולי זה גם בלי שום קשר למורה לספרות, אולי זה אני.
אולי זאת הפתיחה. אולי כשאני יושב לכתוב ואני נרכן, מולי הנייר
הריק...
האמת שזאת בדיוק הבעיה או הנקודה או המקום הבעייתי (אצלי
לפחות). המקום הריק. המקום הפתוח. המקום שבו אני צריך או רוצה
או אמור או כל דבר אחר. צריך מה? אמור לעשות מה?
וזאת הבעיה כאשר אני יודע מה אני אמור לעשות, מה אני צריך
לעשות - זאת לא בעיה. זה קל. נגיד אני צריך להשלים את המשפט -
אין בעיה. אני אשלים אותו, אני מכיר את החוקים, אני יודע איפה
אני עומד - מה מתרחש - איך זה עובד.
אבל כשאני בעצמי צריך לעשות את זה. להחליט. אני צריך לקבוע את
החוקים לשים את הכלים להציב את התפאורה את התמונה, להקים
להחליט או נגיד לעשות צעד או לפעול בצורה או בכיוון או כל דבר
אחר מסוים - זה נראה לי בלתי אפשרי - בעיקר כאשר מעל הכתף שלי
עומדים - כל מורי ומבקרי הספרות - ואומרים זה אתה . זאת
ילדותך. זה הזרם הזה. זה המשקל הזה. זאת המגירה הזאת. זה התוכן
הזה. המאה הזאת וכ"ו.
ולא בגלל שזה זה. גם בכל דבר אחר.
אני מפחד ואולי זאת הסיבה האמיתית. אני מפחד מהגדרה. אני מפחד
נגיד את זה בצורה המפורשת ביותר מהחיים.
אני מפחד כנראה בצורה הברורה ביותר מכוחות החיים. כוחות שהם
כוחות של חידוש ושל יצירה של זרימה ונביעה. אני מפחד מהכוחות
האלה שבי. שהם עצמאים שהם בוראים עולם - אני מפחד מהאלוהות
שבי.
מהאלוהות בכלל שהיא גם בי שמתגלה  ביצירה שמתגלה ביצירת דברים
חדשים. שמתגלה בבריאה - אני מפחד מהבריאה מהיצירה - מזה ובעיקר
מההתחלה - מתחילתה של הבריאה. מהצעד הראשון שלה שהוא/שהיא
הלידה. ומזה בעצם כשאני נזכר פחדתי כל הזמן. או - זהו הפחד
הראשוני והחזק ביותר שלי.
לא המוות - לא הזקנה - לא הסבל - אלא - הלידה.
שמסמנת את תחילת החיים.
כאילו הייתי נותן הכל כדי לא לעבור את הלידה.
אחרי שעברתי אותה כבר שום דבר כבר לא משנה.
אני אסתגל. אני אחזיק מעמד אני אשרוד.
ואם לא מה טוב.
רק לא לידה נוספת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מועדון יש?

שלטונות מס
הכנסה עושים
בדיקת פתע
בסופר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/12/01 6:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיורא ארליך

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה