לירון דהאמר / תשוקתו של נער |
בואי ניקח את זה עד אינסוף.
את מושכת אותי בשיערות כשם שעשית על החוף.
את מושכת אותי כשם שעש נמשך אל קשמיר צהוב.
כמה אליך אך את מתרחקת.
מחבק אותך ואת מתנדפת.
את מגרה אותי כל פעם מחדש.
בטני לא יכולה לעמוד בעינוי הריגשי הנורא הזה,
בקרוב אני אתפוצץ.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|