הוא  שני אנשים.

אחד מהם זה הבחור האהוב שאוהב את עצמו ואת אחרים ואוהב לאהוב
אחרים ושאחרים אוהבים אותו.
השני הוא הבחור שמסתתר בפנים, ויוצא רק שהוא לבד, מנסה להרוס
אותו מתוך השנאה העצומה שיש לו כלפי עצמו, ההדחקה של השאיפה
לשלמות שהוא יודע שמעריצים אותה, מנסה להבין למה למרות הכל הוא
כל-כך עצוב, כאילו הוא יודע שלעולם לא יסופק, לעולם לא יהיה
מאושר, לא משנה מה יעשה.

ביום, הוא מטפח את עצמו, מטפח אחרים, נותן מעצמו הרבה, אולי
יותר מדי אפילו כדי שאחרים יהיו מאושרים. הוא יודע שהוא אהוב
והוא אוהב את זה, הוא תמיד עוזר לזולת לא משנה לו גם אם הוא
יודע שזה יפגע בו עצמו.
ובלילה? בלילה שהוא לבד, הוא חושב איך לפגוע בעצמו ואיך לפגוע
באחרים, כלפעם יש לו רעיון חדש איך להרוס כמו ילד קטן שרוצה רק
לריב. מה הוא יודע עכשיו? הוא רק מדמיין איך הכל פתאום נתפס
בשליטתו והוא גורם להכל לקרוס.

כשיש בסביבתו חברים, אנשים מוכרים או זרים, הוא תמיד יודע
להנהיג, לא סתם בעל כריזמה, אלא אחד שיודע לתת דוגמא ולהראות
לכולם מה הדבר הנכון והישר ביותר, תמיד יודע את הפתרון, תמיד
יודע מי בעל הלב החזק ומי לא ופועל על פי כך.
אבל שהוא לבד פתאום הצד השני שלו מושך אותו לכל מיני מקומות
מוזרים, הוא לוקח אותו לצוק מסוכן ורוצה לקפוץ, לוקח אותו אל
מחוץ לציויליזציה וגורם לו לפגוע בעצמו אבל הצד הראשון, הצד
החזק איכשהו מחזיק אותו, חושב על מה שנכון לעשות. זה היה
בשבילו כמו לנסות להתפכח מתוך רצון חזק כששיכורים.


הוא היה ככה מאז שהוא זוכר את עצמו, תמיד קרו לו דברים מוזרים
שהוא היה לבד, זה לא כמו באיזה סרט שזה לא היה בשליטתו, זה היה
כאילו בין רגע השתנתה התפישת עולם שלו והוא החליט שהוא רוצה
להרוס ולפגוע, בעיקר בעצמו אבל לא רק.
הוא אף פעם לא חשב שיש דרך לטפל בזה והוא גם הגיע למסקנה שלא
צריך כי תמיד הצד ה"טוב" הצליח להתגבר איכשהו ולמנוע מהצד השני
לדרדר אותו.

היו לו הרבה בחורות, מאז שהתבגר תמיד היה נראה טוב והסתדר
בנושא, תמיד נמשך למישהי, כל פעם אחרת, כל פעם חשב שהתאהב, וכל
פעם חשב שזה הדבר האמיתי. אך שנשאר לבדו זמן רב מספיק איכשהו
היה משתכנע שזה לא זה, הצד ההוא היה מוצא לו את כל הפגמים,
בבחורות הכי מושלמות שיש היה פתאום הצד ההוא היה גורם לו לראות
אותן כמפלצות, ואז באותו הרגע היה מחליט שזהו, ובהקדם האפשרי
היה גורם לו לעזוב אותן. הוא לא זוכר פעם שמישהי עזבה אותו,
אולי בגלל שהוא היה מסיים את זה מהר מדי ואולי בגלל שאף אחד או
אחת הכירו את הצד האחר שלו.

תמיד היה לו את הזמן שלו "להתפרק", ככה הוא קרא לזה ששאלו אותו
לאן הוא נעלם לשעות ארוכות לפעמים, מה שבעצם היה ניסיונות
לפגוע בעצמו מהצד ההוא. הוא ידע שככל שלא היה מתפרק הרבה זמן
ככה ההתפרקות שהייתה באה אחרי זה הייתה יותר מסוכנת.
בתחילת הקיץ יצא עם כמה חברים לטיול באירופה. הוא כל הזמן היה
אייתם, הנהיג אותם ורק העלה את רמת ההערכה שלו בעיניהם, הוא
ידע שהם אוהבים אותו ונותנים לו את כל הקרדיט האפשרי והם ידעו
שהוא בנאדם עם לב טוב שיודע מה הדבר הנכון לעשות תמיד, ותמיד
יתחשב בכולם... יותר מזה הם לא ידעו.
הטיול היה אמור להמשך כשבועיים אבל נמשך יותר, הוא הרגיש שמשהו
לא בסדר, משהו בפנים רוצה לצאת אבל לא יכול, הוא ידע שהצד ההוא
מפחד מהחברה, מפחד מהאנשים. לפעמים שהיה לבד במקלחת היה מנסה
לחתוך עצמו איכשהו או שהיה דופק ראשו בקיר, אבל ידע שיש אנשי
בחוץ והפסיק מייד.

לאחר שחזר, הדבר הראשון שעשה הלך לישון, שינה עמוקה, שקם הוא
לא זכר מה חלם אבל ידע שזה היה קשור לצד ההוא, כמה שהוא שנא את
הצד ההוא, עכשיו הוא הגיע לו אפילו לחלומות.
כמעט וחודש שלא היה בבית ולא עשה ספורט, החליט שהוא רוצה לצאת
לרוץ, וזה מה שעשה, הוא התחיל לרוץ ולא ידע לאן, בהתחלה רץ
בתוך העיר אבל כל הזמן עברו לו כל מיני תמונות מהלילה מעין
פלאשבקים כאלה של מה שחלם, הוא ראה תמונות של דם בעיקר אך לא
ידע של מי, הוא לא פחד שזה הדם שלו, הוא יותר פחד שזה הדם של
מישהו אחר, הוא לא רצה לפגוע באף אחד אחר בגלל איזשהו יצר לא
מובן שלו, לכן בהזדמנות הראשונה שיכל יצא מחוץ לעיר, כל זה
בריצה. הוא היה בכושר אבל הזמן שרץ היה מעבר לכל גבול, הוא
המשיך לרוץ עד שכבר לא ראה לאיפה הוא רץ, הוא הרגיש שנתפסו לו
השרירים ברגלים והוא ידע שזה כואב לו אבל זה לא היה אכפת לו
והוא המשיך, זה היה צהרים של אמצע הקיץ וחום האימים לא עזר
בהרבה, ככה המשיך עד שהתמוטט לצד הכביש...

לאחר מספר שעות הוא קם, הוא לא ידע כמה זמן עבר אבל כבר היה
חשוך, הוא עמד לבדו על כביש שומם באמצע הלילה לא זוכר אפילו
לאיזה כיוון רץ, הוא זכר משהו אחרי שהוא התמוטט, עוד חלומות עם
דם, רק שהפעם זה היה שונה, הוא לא הבין במה. הוא הסתכל על יד
ימין וראה שהיא מכוסה דם, וכך גם החזה שלו, הדם היה טיפה קרוש
אך יכל לראות ולהרגיש חתכים עבים בידים בעיקר ובעוד מקומות
בגוף. הוא היה עדיין עייף מהריצה, הוא רץ מלא, לא שתה כלום
ואיבד כמות רבה של דם. הוא הרגיש מותש כל כך שלא ידע איך הוא
עומד בכלל.
לפתע ראה מרחוק אורות, הוא הבין מיד שזה רכב, אבל שהתקרב ראה
שזו משאית, שהתקדמה במהירות גבוהה מאוד, ככל שהתקרבו האורות הם
לא נראו לו כמו אורות הם נראו לו כמו זוג עיניים, עיניים שהם
ההשתקפות של העיניים שלו אך הם לא שלו, הוא התחיל להרגיש את
הרגלים שלו רועדות, המשאית לא האטה כשראתה אותו בצד הדרך וככל
שהתקרבה יותר הוא הבין מה עשה, למה הצד השני גרם לו לרוץ כל
כך, לשם מה הוא כל כך מותש. ואז כשהאורות היו קרובים מטרים
אחדים לפניו בדיוק באותה אותה שניה שהבין הכל, שראה מה הצד
ההוא עשה לו, הרגיש את הרגלים שלו מתוך רצון של מישהו אחר
קופצות אל תוך הכביש.