מבעד לחלון מציץ, בלי משקפת אפילו, אורות כבויים, רק הכוכבים
נותנים אור דמוי ניאון. אומרים שאי אפשר לספור את הכוכבים, אני
הגעתי ל-53 ולא המשכתי. 53 פנסים קטנים לפחות, ואני ראיתי
בניין, ובבניין קומה, ובקומה חדר, חצי מואר, וזוג אוהבים. אני
רואה אותם אבל הם לא רואים אותי. אני רואה ואינו נראה, המשקיף,
בוחן הכל בעיני הצמאות. ברקע אישה יפה עם קול מהמם שרה לי
מהדיסק החדש שקניתי היום, מלטפת אותי ונותנת לי מסאג' מנסה
לנחם אותי. ואני ממשיך להסתכל על הזוג, עכשיו יושבים על ספה
ומסתכלים. על מה הם מסתכלים? אולי לטלויזיה, אולי אחד לעבר
השני, טובעים במבט, אפילו לא בנגיעה. והיא ממשיכה לשיר לי
באוזן, וזה כל כך נעים, והזוג מתכרבל אחד בשני, ואני מתכרבל עם
הקול, איתה, והיא ממשיכה לשיר טיפה מתרגשת, שקולה מצליח כל כך
לגעת בי, בלי לגעת בכלל, והיא נכנסת לתוך גופי, ומלטפת וכל כך
מבינה, מתחילה בכפות רגליים, ולאט לאט מטפסת עם הורידים במעלה
גופי, ומבטיחה שהכל יהיה בסדר, ומגיעה לבטני, והשעה כל כך
מאוחרת והזוג עדיין מחייך בכלל לא עייף, האהבה היא כנראה
הקפאין החזק ביותר, והיא נשארת רגע בבטני, מחממת אותה כל כך,
כמו שמיכת פוך עבה, ביום כל כך קר, והיא מגיעה ללבי, עם דפיקות
הלב, זורמת, ויוצאת, נכנסת ויוצאת, ואנחנו ממשיכים להשקיף
ומרגישים ממש איתם, אך עדיין בלתי נראים. ופתאום הזוג קם ועובר
לחדר אחר, ואנחנו כבר מתגעגעים, והיא יוצאת מגופי ולוקחת את
נשמתי איתה, והנה אנחנו ביחד צופים בגופי שנראה פתאום כל כך
קר, ומעניין מה יעשה, והוא הולך לישון, מה כבר יש לו לעשות?
אבל אנחנו לא רוצים לישון, רק להרגיש, ואנחנו יוצאים מהבית,
ועפים ביחד לבניין הסמוך, נכנסים ושולחים נשיקות של חלומות פז
לזוג האוהב. ויוצאים ועפים למעלה למעלה, והיא ממשיכה בשלה
לוחשת ועפה, עפה ולוחשת, וכל כך טוב לנו ביחד, ואני רוצה לשמור
על ההרגשה הזאת לנצח. ולפתע אני מוצא את עצמי שוב עם גופי
במיטתי, והדיסק נגמר, והיא סיימה לשיר.