פעם הייתה לי גומייה, גומיית משרד כזאת חומה וגדולה שאהבתי
מאוד בגלל שסבא הביא לי אותה מהמשרד שלו בניו יורק, קראתי
"חפציבה". לקחתי את חפציבה לכל מקום עוד מהיום הראשון שלי בגן.
בגן לא הייתי כל כך גדול כמו שאני היום, כך שהייתי סוג של מטרה
לכל הגברתנים הגדולים שחיפשו את מי להכות כל חייהם.
אותם גברתנים עצומי הממדים ראו את חפציבה שהתלבשה מסביב לפרק
כף ידי, וזה מיד הדליק אותם, הם התחילו להתגודד מסביבי ולמתוח
ולעזוב את חפציבה כך שתצליף בידי . כל מכה כזאת גרמה לדמי
לזרום במהירות שורפת ולעצבי לנסות להתפרץ. בסופו של דבר החלטתי
להוריד את הגומייה ולשים אותה בכיס. מפני שידי כבר לא יכלה
לסבול את המכות שקיבלה מחפציבה.
בסופו של היום יצאתי מהגן ופניתי בדרכי לעבר ביתי. באמצע הדרך
הכנסתי יד לכיסי, ואבוי, חפציבה איננה! חיפשתי בכיס השני כשאני
מעוות את פניי ביאוש, ובכיס השלישי, והרביעי, והחמישי, וכמה
כיסים לעזאזל יש לי!... שביעי, שמיני, תשיעי... די נמאס, היא
בטח נפלה לי בארגז החול שבחצר האחורית. אני אחזור להוציא אותה
מחר.
ביום למחרת לא נכנסתי לשעת ריכוז כי חיפשתי את חפציבה בארגז
החול. חפרתי וחפרתי עד שרוקנתי את ארגז החול, וחפציבה לא הייתה
שם. התחלתי להרגיש ריקנות מתפשטת בעורקי ויכולתי לשמוע את פרק
כף ידי בוכה מבושה כי היה ערום ללא חפציבה שלי.
האווזים לקחו אותה, אני בטוח בזה! האלה עם המקור המחודד
והעיניים הזועפות שישבו כ-23.47 מטר מארגז החול. ראיתי אותם
מביטים בי והתחלתי לרוץ לעבר הקרוסלה הישנה משנת אל תיגע בי
כשלאט לאט מוריד קצב ועובר להליכה כשאני מכניס את ידי לכיס
ה-19 שלי, כשפתאום אני מרגיש גוף צמיגי בתוך הכיס. "חפציבה!"
שמחתי כשבאתי להוציא את ידי מהכיס יחד עם חפציבה כשלפתע אני
מרגיש את אוזני נמשכת כשאני נגרר אחריה. אני מסתכל למעלה ואני
רואה את פנייה המקומטת של רוח'לה הגננת (היו צריכם לקרוא לה
מקופלת) תופסת את אוזני ומושכת אותי לעבר ריכוז הבוקר.
ישבתי לי במעגל הריכוז ליד צ'יקו. קלטתי את צ'יקו מסתכל על
חפציבה שלי. מיד משכתי את ידי לכיוון השני וחרצתי לצ'יקו לשון
כשפתאום הרגשתי את חפציבה נמתחת ו... אך! שוב הכאב הזה.
הסתובבתי לצד השני וראיתי את עידו צוחק. נמאס לי, אני לא אשתוק
יותר, אני אנשך אותו! ביס, "אהההה".
עידו התחיל לבכות כמו ילד בגן, ואני ניגבתי משפתיי את הדם
מישבנו כשפתאום הרגשתי את ידי נמשכת כשאני נגרר אחריה. הסתכלתי
למעלה בידיעה שאני אראה את פניי רוח'לה המקומטות, כשפתאום אני
רואה את אגרופו של צ'יקו קרב אליי במהירות כשאני מרגיש כיצד
גולגולתי נמרחת על הרצפה כמו פלסטלינה ורואה כיצד התקרה מתחילה
לרקוד ולהתכהות.
הדבר הבא שאני זוכר הוא שאני נעול במשך ההפסקה בתוך המטבח של
הגנון, שרוע על הרצפה כמו סמרטוט. קמתי על רגליי ובדקתי איפה
חפציבה, עדיין על היד, התחלתי להסתובב בחדר ולבדוק בארונות
ובמקרר, שבו מצאתי עוגה, לקחתי כמה חתיכות והמשכתי לחטט
במגירות, לקחתי עוד כמה חתיכות והתחלתי להסתכל מאחורי הארונות
אולי נפלו דרך החריצים הקטנים סוכריות, לקחתי עוד כמה חתיכות
והתחלתי לשתות מהמיץ פטל שהיה בתוך המקרר, פתאום יצאה לי מהכוס
נמלה וצמרמורת זרמה בגופי כשבחילה מילאה את גרוני, לקחתי עוד
כמה חתיכות ופתאום שמתי לב שהעוגה נגמרה. פתאום שמתי קול פיצוח
ממנעול הדלת, קמתי בשמחה והתחלתי לרוץ לעבר הדלת כשפתאום היא
נפתחת לכיווני במהירות כשמאוחר מידי בשבילי לעצור. בום! הרגשתי
כאילו חרב עברה לי דרך אמצע ראשי ופילחה את מצחי לשניים
ויכולתי לשמו ציפורי שיר צווחות בתוך ראשי. נפלתי על הרצפה
והסתכלתי על התקרה המרקדת והמתכהה.
פתחתי את עיניי לצליל מוכר של הצלפה ולכאב חד בפרק כף ידי,
וראיתי את צ'יקו משחק בחפציבה וצוחק כמו ילד אוטיסט. מיד
ניסיתי לקום ולברוח אך לא הצלחתי להזיז אצבע, מצאתי את עצמי
קבור בתוך ארגז החול כשרק ראשי וידי הימנית מחוץ לחול. ניסיתי
לשלוח אגרוף בצ'יקו אך פספסתי. צ'יקו הפסיק לצחוק, קם והביט
עליי במבט זועף. הסתכלתי לרגע שמאלה לעבר האווזים, ופתאום
קלטתי עד כמה צ'יקו דומה להם שהוא זועף. החזרתי את מבטי לצ'יקו
אך מה שראיתי היה לא פניו אלא אגרופו קרב אליי במהירות הבזק
כשאני מרגיש אך ראשי מתפורר לגרגירי חול ונהפך להיות אחד עם
החול בארגז החול.
התעוררתי שוב כשאני מרגיש את אוזני נמשכת כשאני נמשה אחריה
מארגז החול, הסתכלתי למעלה וראיתי את רוח'לה תופסת באוזני
ומביטה עליי במבט זועף. גם היא דומה לאווזים ולצ'יקו! הסתכלתי
מסביב וראיתי שהגן ריק. הסתכלתי בשעוני וראיתי שהשעה כבר
מאוחרת (לא ידעתי עדיין לקרוא שעות, אבל הייתה לי שיטה! כל פעם
שהמחוג הקטן והשמן למטה אז נגמר הגן). התחלתי ללכת חזרה הביתה,
ואז פתאום שמתי לב שחפציבה איננה. נו טוב, היא בטח בארגז החול
קבורה במקום כלשהו. בדרכי הביתה זמזם לי בראש שיר מוכר, שלא
הייתי בטוח שזה המילים שלו אבל מזה משנה, "יכול להיות נחמד
לראות גן שרוף, יכול להיות נחמד לראות גן שרוף..."
10 שנים מאוחר יותר הלכתי לבקר בגן, שפרצה בו שריפה מלפני
יומיים כשרוח'לה נלכדה בתוכו ונשרפה למוות. נכנסתי דרך שערי
הגן והסתכלתי על החורבה המפוחמת של הבניין שהיה פעם הגן.
בחוץ ראיתי את האווזים שוכבים על הדשא מפוחמים גם הם עם מקורות
שבורים. 23.47 מטר מהם ראיתי את ארגז החול, שנראה כמו תמיד.
התחלתי לחפור בו ולחפש את חפציבה עד שרוקנתי את כולו, כשפתאום
ראיתי גומייה מפוחמת עד עצם. "חפציבה!" שמחתי כשפתאום הרגשתי
את ידי נמשכת ואני נגרר אחריה. הסתכלתי למעלה וראיתי את עידו
הולך במעין צליעה מוזרה ואת צ'יקו מחזיק בידי ולוקח אותי.
הצלחתי איכשהו לשים את חפציבה על ידי עם השניים אך פתאום נתפסה
חפציבה בשורש שיצא מהאדמה ונקרעה. "חפציבה!" צעקתי בעודי נגרר
ע"י צ'יקו. פניי התחילו להתעוות ביאוש כשצ'יקו זורק לתוך שיח.
יכולתי לשמוע נקישת פטיש מוזרה מכיוונו של צ'יקו. חיכיתי כמה
שניות כשפניי בתוך השיח כשפתאום נשמעה ירייה שפילחה את אוזניי.
הרגשתי לחץ אדיר על הגולגולת מאחורי שבמהירות הבזק עבר קדימה
כשאני רואה חלק ממוחי נשפך על השיח, ששורשו קרע לי חפציבה.