אני פגוע וכואב פתאום הופך להיות לאויב
אני נותן עצות פגע ולא עצות מהלב
אני מדבר עם אנשים כאילו הם האוייבים
הם שפגעו בי, הם המלוכלכים
אבל למרות שהם לא, אני יורה לכל עבר
מנסה לא להראות לאנשים את השבר
שאני מסתיר בתוך עצמי עד שאהיה אפר בקבר

על ידי, ע"י מספר עצות
אני רק נותן והן כבר מניבות פרות

אני יושב וזורע נבטים של שנאה
כי כשאני פגוע כך צריכה להיות כל הסביבה
אני מטר של חומציות שיורד מן השמיים
האנשים לא מבינים וחושבים שאני מים
הם שותים ולוגמים את הלקח לא לומדים
ואחרי מספר ימים את התוצאות רואים
אבל זה חסר משמעות כי הם לא מבינים
הם רואים את הפגעים חושבים מאיפה הם באים
ואחרי זה הם רואים אותי יושב לי מכורבל
פוחד מהמכה שתחזור כמו כדורסל
אבל הם לא יודעים, הם לא קולטים
סתם אנשים טפשים, מוחות שנשלטים

על ידי, ע"י מספר עצות
אני רק נותן והן כבר מניבות פרות

הגיע סוף היום אני חוזר לישון
מקווה שעם זריחה אני אקום על השעון
כמו מטר ראשון, מטר של מים לא קישון
יהיה זה סוף טוב ולאו דווקא אסון
עכשיו הכול יפה והשמש לה זורחת
הציפורים מצייצות ואני כמו קלחת
העצה שנתתי אתמול לא בורחת
אני יכול לתקן אם ארצה כמו שד משחת
אבל האנשים נשארו אותו דבר
והם לא מבינים איך שהסיפור נסגר
זה כה פשוט, הם סוג של תלות
הרוב הוא טיפש והחכם הוא המיעוט
על מגש של כסף את חייהם מגישים
את האנשים שמציעים עצות הם עובדים
לא מבינים, כמה זה רע להיות תלויים
כי לא תמיד נופלים לידיים של הטובים