דמעה אחת של עונג,
מצאה את הלשון,
טיילה לה על הלחי,
חיפשה מקום לישון.
לא רצתה ללכת,
ידעה שהיא תחסר,
קיוותה לעוד כמה דקות של שקט,
לקום מאוחר.

ולמרות השניה,
ולמרות הדקה,
ולמרות אותה פינה,
הדמעה נעלמה.

חיוך אחד של עונג,
מצא את השפה,
טייל לו בשיניים,
חיפש גם הוא פינה.
לא רצה ללכת,
ידע שהוא יחסר,
קיווה לעוד כמה דקות של אושר,
לפני שיהיה מאוחר.