למרט חברי בכל!

אם ציפית שאפתח במזל טוב , התאכזבת בזה הרגע.
ודאי שמעת את צמד המילים הזה אין ספור פעמים במהלך 3 הימים
האחרונים.
אני כידוע לך אוהב להיות מקורי , שונה , שנון , אך מעבר לזה-לא
אכתוב לך מזל טוב לא בגלל שאני לא רוצה להיות כמו כולם או בגלל
שזה לא  מגיע לך. ההיפך הוא הנכון: שתי מילים אלו , משמעותן
מתגמדת בעיני ביום בו אני אמור להוקיר תודה לך.
בשבילך אולי זה עוד יום מני רבים, ובכן בשבילך ייתכן שזה כך,
אך בשבילי ימים כגון אלו נועדו על מנת להודות ולהוקיר בן אדם
אהוב. הרי תסכים איתי שלא בכל יום נותן אני לפניך מכתבים כאלה,
אז כנראה שהיום הזה, שמגיע רק פעם אחת בשנה באמת משהו מיוחד.

לא אשעמם אותך בברכות שגרתיות ובאיחולים מייגעים, את זה יכול
אני להגיד לך בכל יום. ביום הזה אני בוחר להגיד לך מה שתמיד
רציתי להגיד אך אף פעם לא נראה נחוץ.

אני אוהב אותך. אתה אחד מני בודדים. לא סתם עוד אחד, אלא
ה-אחד.
לבטח אני לא צריך להגיד לך שבשבילי כבר מזמן אתה יותר מסתם
חבר.

אתה מדריך אותי, מלמד אותי, כועס עליי ואוהב אותי. מטפל בי
וחולק איתי כל דבר, אפילו את השתיקה. אני זוכר כאילו שזה היה
אתמול כשהיינו שני ילדים צעירים, פזיזים, נלהבים לצאת לעולם
הגדול, בטוחים שאנחנו חכמים יותר מכולם והנה היום תסתכל מסביב,
תראה איפה כולם ואיפה אנחנו-עדיין ביחד אחרי הכול. עברנו יותר
ממה שמילים יכולות לספר.
למדנו, תמכנו, התחזקנו ואת כל זה חווינו יחדיו. גדלנו יחדיו אך
יותר מכולם התבגרנו יחדיו.

על כל זה אין לי מספיק מילים להודות לך וכנראה שאף לעולם לא
יהיו.
אולי לעיתים אתה מרגיש לא מוערך או אהוב מספיק ואם עד עכשיו
היו לך ספקות כלשהם, אני בטוח שאחרי המכתב ה-"גדול" הזה הן
ייעלמו.

חברי-תודה, לעולם אינך מצפה ממני ליותר מדי. אתה שמח בהצלחתי,
אך כישלוני לא ירחיק אותך ממני. אתה מושיט לי עזרה ככל
שתוכל-אך, חשוב מזה, אתה פשוט קיים.
חברי-תודה, בחברתי אתה, אתה ובחברתך אני, אני.
חברי-תודה, כמה נעימה תחושת הביטחון שאתה נותן לי כי בחברתך
אין אני צריך לשקול את מחשבותיי או למדוד את מילותיי. אני פשוט
מניח להן לזרום, כמו שהן, ביודעי שתיקח אותן ותסנן, תשמור את
הראוי להישמר ואת כל השאר תזרוק לפח.
חברי-תודה, בחברתך אני יכול לשתוק.
חברי-תודה, בשיחת טלפון, בקפיצה אליי בפגישה מקרית, בהפתעה
קטנה בלתי צפויה, אתה רק מוסיף מעט תענוג לשגרת היומיום שלי.
חברי-תודה, זכות גדולה היא לי שאיתך אין לי צורך להסביר דבר.
חברי-תודה, אתה יודע את כל חסרונותיי אבל עדיין אוהבני.
חברי-תודה, כל פעם שעברתי את סף ביתך עם צער בלבי, תמיד משום
מה יצאתי בלעדיו.
אני רוצה רק דבר אחד-להאריך לחיות די הצורך על מנת לגמול לך על
נדיבותך המדהימה שללא ספק איני ראוי לה.

אסיים במשהו שהוא אמנם לא פרי מחשבותיי אך הולם בדיוק את מה
שאני מרגיש. הקטע נקרא:

                              "בעצם היותך עצמך"
"אני אוהב אותך לא רק בזכות מה שאתה,
אלא בזכות מה שאני בהיותי איתך.
אני אוהב אותך לא רק בזכות מה שהפקת
מעצמך,
אלא בזכות מה שהפקת ממני,
אני אוהב אותך משום שהיטבת יותר מכל
אמונה לעשותני טוב, יותר מכל גורל
לעשותני מאושר.
עשית זאת ללא מגע, ללא מילה, ללא רמז
עשית זאת בעצם היותך עצמך.
אולי לזה ייקרא להיות חבר, אחרי הכול."

תודה כבר אמרתי?


                                                           
    אוהב אותך
                                                           
           תמיר