[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליסה לבנת
/
מידה 0

"נו, נו, אז איך אני נראית?" שאלתי אותם אחרי שלא התראינו כל
החופש.
"וואו, כמה הרזית!" הייתה התגובה של כולם. היה נעים לראות אותם
מסתכלים עלי במין תדהמה כזאת, כולם רוצים להיות איתי וכולן
רוצות להיות במקומי. הן רוצות להיות בנעלי, ללבוש את מכנסי
המידה 0 שלי.
"יותר מ-10 קילו. עכשיו נשאר לי להוריד רק 8 ". אמרתי בגאווה
והעברתי יד מלטפת על המתניים שלי, על הקימור המושלם הזה.
"את משוגעת?! מאיפה יש לך עוד להוריד? את רזה, תפסיקי אם זה,
את עוד תהיי אנורקסית." הם אמרו לי. הם אמרו ואני ספגתי את
המילים לתוכי, כאילו היו לי אוויר לנשימה, כאילו היוו מצרך
חיוני כלשהו לחיי. "תאמינו לי, יש מאיפה להוריד." אמרתי והם
הסתכלו עלי נדהמים, כלא מאמינים. ואני חייכתי חיוך כזה של
סיפוק ושמחה, הייתי מאושרת. למה הם לא שמעו אותי צועקת?! למה
בתוך כל השמחה הזאת והעליצות שבפניי הם לא ראו את התחינה
הנואשת לעזרה? מה הייתי צריכה עוד לעשות לתלות שלט גדול על
צווארי ועליו "הצילו, תאכילו אותי"?
באותו היום הלכתי לקניות עם אורלי. עברנו בין החנויות מעבירות
ידיים על הסחורה המעולה ביותר. בסופו של דבר בחרנו ואני נכנסתי
לתא ההלבשה ומדדתי זוגות של מכנסיים, אחד אחרי השני. כולם היו
גדולים עלי. חוץ מאחד, מכנס מידה 0. קניתי אותו. בשיטוטינו בין
החנויות נכנסתי ל"משביר לצרכן" סתם ככה. אורלי הלכה למדוד שמלה
אז אני נכנסתי למחלקת ילדים. ראיתי שם את המכנס המדהים ביותר.
בהתחלה לקחתי מידה 18 ואז אמרתי לעצמי "לא, אני צריכה קצת
אתגר" אז לקחתי מכנס מידה 16. נכנסתי לתא המדידה, בשקט בשקט
ככה שהמוכרות לא יראו אותי ומדדתי אותו. משכתי עוד ועוד, אבל
הוא הגיע רק עד ברכי. נשמתי נשימה עמוקה פנימה וניסיתי לסגור
את הרוכסן, אבל הוא פשוט לא נסגר. דמעות עמדו בעיני, יצאתי מתא
ההלבשה והשארתי את המכנסיים זרוקים ומקומטים, במראה עצוב של
משהו שעבר זמנו, בדיוק כמו שאני הרגשתי. אחרי זה הלכתי הביתה
והקאתי, תוך כדי שאני נזכרת בסיטואציה הכה מביכה, לא הצלחתי
ללבוש מכנסיים מידה 16!
ביום למחרת, עדיין מסוחררת מגודל האכזבה, נשארתי בבית הספר עד
מאוחר, כמעט עד ארבע, וכמה מחברותי הסקרניות יותר שאלו למה עוד
לא אכלתי כלום. "ואם אני אוכל, איך אני אכנס למכנסיים מידה 0?"
אמרתי ושוב העברתי יד נשקקת על המכנסיים הרפויים קמעה שקניתי
רק אתמול.
כשחזרתי הביתה ראיתי סרט ואיזו בלונדינית רזה אחת אמרה:" אם
אתה מה שאתה אוכל, ואני לא אוכלת כלום... אם הבפנים ריק רק כדי
שהבחוץ יראה טוב יותר זאת אומרת שאני ריקה, חלולה?"
חשבתי על זה קצת. אני ריקה? אני חלולה? אני 0? מכנסיים מידה 0.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הממ
יוגורט רקוב
עם חתיכות של
כרוב



דיאטה על ידי
הרס עצמי של
התיאבון.


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/3/02 19:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליסה לבנת

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה