לפני שנה, כשהייתי ילד קטן, היה לי כלב.
בגלל שהוא היה לבן עם כתמים שחורים ונראה ממש כמו פרה, נורא
התלבטתי איך לקרוא לו. בהתחלה חשבתי לקרוא לו עליזה או שיפרה,
שם של פרות כמו במשק של דוד עזרא, אבל אחר כך כשאמא הסבירה לי
שלא קוראים לזכר בשם של נקבה, התחרטתי.
ניר, אח שלי הגדול, שהיה כבר בן 12, סיפר לי שיש מילה כזו
באנגלית - "בול", ושהתרגום שלה הוא פר. הוא הסביר לי שזה כמו
ה"שיקגו בולס", הקבוצה האמריקאית שהוא אוהד. ואז החלטתי שבול
הוא שם שיתאים לכלב-פרה שלי בול.
לא עברו הרבה ימים ובול היה השם הרישמי שהופיע בתעודות של
הוטרינר, אבל כולם עדיין קראו לו:"כלב פרה".
הילדים בשכונה נורא צחקו עליו. הם צעקו: "ממממוווווו" וניסו
לחלוב את בול עד שהוא בכה נורא חזק. והם געו חזק יותר: "ממווו
מו ממממווווווו" והשמיעו עוד קולות של חיות אחרות חוץ מכלב.
ואבי, הילד הכי רע, שאל אם 'למישהו בא סטייק כי יש פה פרה שעוד
מעט תהיה על האש'. ובול בכה יותר חזק. עד כדי כך שאני בעצמי
בכיתי.
יום אחד חזרתי הביתה וכשאמא שאלה איך היה היום, ממש התחלתי
לבכות. אמא ליטפה לי את הראש ואמרה שככה זה ילדים, הם נורא
רעים עד שהם גדלים ואז הם נהיים מבוגרים רעים רק בצורה קצת
אחרת . ואז היא נתנה נשיקה ואמרה לי לא להיעלב ושבסוף הגלגל
מסתובב לו ושאני נורא מטונף אז שאני אכנס למקלחת.
למחרת אחרי הלימודים ירדתי עם בול לטיול, כי אמא צעקה שהוא
משגע לה את השכל ואוכל את הספות ומחרבן ומשתין בכל הבית. אמרתי
לה שלא צריך לצעוק כי הוא עוד תינוק ושאני אוריד אותו.
ככה טיילנו עד שכמה ילדים רעים שאחרי זה נהיים מבוגרים רעים רק
בצורה קצת אחרת (כמו שאמא הסבירה לי) באו והתחילו להציק לבול
ולי. בול התרחק ואני קראתי לו: "בול, בוא לכאן,
בבבוווווווולללללל!!!"
היה להם כדורסל כתום וגדול. הם זרקו אותו על בול. אבי, הילד
הכי רע בחבורה שבטח כשהוא יהיה גדול הוא יהיה רע לפחות כמו
המורה אורית, צעק לי: "למה אתה קורא לו? לאן אתה הולך? אתה לא
רואה שאנחנו משחקים בול פגיעה עכשיו?" כל הילדים האחרים צחקו
מאוד.
ככה קרה בכל פעם שירדתי עם בול. פעם אחת צעקתי עליהם שאני אקרא
לאח שלי ניר והם רק לעגו לי ואמרו שהוא "חנון" ושהם לא מפחדים
ממנו בכלל. אבל למחרת בשעת ההצקה, קראתי לניר שחיכה בחדר שלו
לשמוע אם אני קורא לו, כי הכנתי אותו מראש, אז הוא ירד והם
כולם ברחו. ניר נורא חזק. הוא מתאמן בקרטה וכבר יש לו חגורה
כתומה (למרות שאז הייתה לו צהובה).
לילה אחד לפני שהלכתי לישון שכבתי במיטה, הסתכלתי על התקרה
וחשבתי. בול שכב לצידי והסתכל בי במבט חמוד של כלבלב-גור. 'איך
אני מצליח להפסיק את זה? הילדים הרעים מתעללים בבול ואני לא
מוכן לזה יותר! לא אכפת לי שיקראו לו בשמות או יצעקו כל מיני
דברים אבל הם מרביצים לו והוא נורא מסכן ועדיין אני חייב לרדת
איתו למטה כי אחרת אמא נורא תכעס ולא תרצה אותו יותר אם הוא
יחרבן וישתין לה בבית'. הגעתי להחלטה שאני חייב להחזיר בפעם
הבאה שירביצו לו, שירגישו בעצמם איך זה.
למחרת אחרי בית ספר ניר הלך לחוג קרטה ואמא ישנה, אבא כרגיל
היה בעבודה. ירדתי עם בול לטיול של הצהריים ואבי המנהיג של
החבורה של הילדים הרעים ראה אותי וקרא: "הנה חן החיננית והכלב-
פרה שלו!" הוא הרים יד והצביע עלינו. כשהיד שלו התיישרה לכיוון
שלנו כל הילדים התחילו לרוץ אלינו. אני החזקתי את בול על
הידיים למרות שהוא כבר גדל קצת והיה לי כבד. הם רצו עד שהגיעו
אלי. הם משכו ממני את בול והפילו אותי לרצפה. הם זרקו עליו את
הכדור שלהם וחילקו נקודות למי שהצליח לפגוע בו ונקודת בונוס
למי שפגע בזנב כי או שהוא זז או שהוא היה בין הרגליים שלו ככה
שזה שווה יותר נקודות. אני נזרקתי על האספלט והתחיל לרדת לי דם
מהברכיים ומהמרפק אבל לא התייחסתי לזה. כל כך כעסתי שרעדתי
מרוב עצבים (כמו שקורה לאמא). קמתי ולקחתי קרש גדול שהיה לא
רחוק ממני, ואז הסתערתי על אבי המנהיג. החטפתי לו מכה כל כך
חזקה בגב עד שהקרש נשבר.
אבי נפל לריצפה והעיניים שלו נעצמו. כל הילדים האחרים נכנסו
לפאניקה והתחילו לבכות ולצעוק שבטוח הרגתי אותו. לי בכלל לא
היה אכפת. לקחתי את בול שהיה פצוע גם כן והלכתי הביתה.
בערב אמא של אבי הגיעה אלינו הביתה והתחילה לצעוק שהיא תערב את
המשטרה. אמא צעקה עליה חזרה שהיא יכולה לאיים עד מחר ושאם משהו
צריך לערב את המשטרה זה אנחנו, בגלל שהיא גידלה "פרא אדם חסר
חינוך". אמא של אבי נבהלה מהצעקות של אמא שלי והלכה עם הזנב
בין הרגליים. אמא קצת כעסה אבל ראיתי שהיא הייתה מבסוטה שלקחתי
את העניינים לידיים כמו שהיא עושה בדרך כלל, בעיקר לאבא.
כבר עברו שנה וחצי מאז.
הילדים לא מציקים יותר, אולי בגלל שאבי כבר לא המנהיג שלהם
יותר, כי יש לו בעיות בגב והוא לא יכול לשחק כדורסל.
בכל מקרה, בול היום הוא ממש כלב גדול. לא, בעצם הוא ענק! היום
הוא שומר עלי ולא אני עליו. אבל בול זוכר דברים טובים שעושים
למענו ויותר מזה הוא זוכר דברים רעים.
לפני שבוע הלכתי עם בול ברחוב וראינו את אבי. בול רץ אל אבי
ואני ניסיתי למשוך אותו ברצועה. אבל בול כל כך חזק שהוא משך
עוד ואני כבר לא יכולתי לרוץ יותר ולא היה לי כח בידיים
והרצועה נישמטה. ראיתי את אבי פוער פה בגודל הר געש ואת בול
מתנפל עליו ונותן לו ביס בפרצוף. גם הפעם אבי נפל לריצפה
והתעלף. ניגשתי לבול ומשכתי אותו משם.
לפני יומיים ראיתי את אבי עם תפרים על חצי פרצוף.
בעוד כמה ימים בול ישוחרר מההסגר. זה מה שעושים לכלב שנושך
אנשים. בול הוא לא פראייר למרות שקצת כאב לי על אבי שחטף
פעמיים, אבל כנראה שהגיע לו. מה שבטוח זה שהיום בול הוא מלך
בשכונה. הכי נחמד זה שכל הילדים נהיו נחמדים אלי וקוראים לי
"חן הגבר".
ואמא אומרת: "תראה חן חמודי, איך הגלגל מסתובב לו. עכשיו תעיף
מכאן את הכלב כי הוא מחרבן ומשתין לי על הריצפה". |
