"בטח שאני מסוגל!".......נשמעה צעקה מהעבר השני של החדר.
" את הרי יודעת שיש לי ראש יצירתי. הכי יצירתי בעולם את קוראת
לו. אז למה הפקפוק הפעם?".....המשיך הקול.
"אני לא מפקפקת"....נשמע קול נשי עמום בתגובה. "אתה פשוט
מגזים. אתה אמנם מוכשר אבל לא עד כדי כך מוכשר."
"את באמת חושבת כך?"...שאל הגבר. "את יודעת מה? עלתה מחשבה
בראשי. בואי נעשה ניסיון. את תתני לי כל נושא שעולה בראשך
היפהפה ואני ארשום עליו סיפור מרתק".....הציע הגבר.
"כוונתך היא שתנסה לרשום"....אמרה האישה בטון מתגרה והציצה בו
מעבר לדלת בחיוך.

"כפכפים" - אמרה האישה בהחלטיות.
"מה כפכפים?", שאל הגבר.
"זה הנושא שלי. על זה אני רוצה שתרשום סיפור ותוכיח לי שאתה
מוכשר אפילו מעבר לספקות האנושיים הצנועים שלי".....אמרה האישה
בטון יהיר במקצת.
"כפכפים את אומרת? מה? טוב.....אני אנסה...למרות שזו משימה
רצינית למדי."
וכך נגמרה לה השיחה הזו לעת עתה..

הגבר התיישב ליד שולחן הכתיבה..


כפכפים/דוחובניי תמיר

זהו סיפור על אהבת אמת. חלק מכם אולי יטענו שמושג כזה מייצג
אשליה שאיננה יכולה להתקיים במציאות, אך אני טוען אחרת.
הם הגיחו לאוויר העולם יחדיו. אחד לצד השני. כבר מהרגע הראשון
כל מי שנתן מבטו בשניהם ידע שהם נועדו אחד לשני. הם גרו אחד
ליד השני מהיום הראשון וכך התפתחה לה מערכת יחסים צבעונית
ונפלאה.
הם היו שני הפכים מושלמים, הפכים שהשלימו אחד את השני ויחדיו
יצרו הרמוניה וישות שמיימית. הם איזנו אחד את השני. לחוד כל
אחד היה יצירה רגילה ולא מיוחדת. אבל ביחד...הוי ביחד....הם
יצרו משהו שהוא הרבה מעבר לתפיסה האנושית. הייתה להם מטרה,
חזון ועתיד משותפים.
המזל כנראה לא האיר להם פנים. וכך קרה שיום אחד שניהם נאלצו
להיפרד לזמן מה..
עברו יום, יומיים, שלושה ימים, אך הם לא נפגשו שוב. לא ביום
הבא ולא לעולם לאחר מכן.
האחד נעלם בנסיבות מסתוריות ונמצא כעבור זמן מה בפח האשפה
והשני לא קיבל את הידיעה הזו מעולם. ולכן היה מאוד בודד מאותו
יום. הוא העביר את זמנו בגעגועים לנשמתו התאומה שאבדה לו.
הוא שקל אפילו התאבדות. אבל זה ירד מהפרק בהיעדר כלים
מתאימים.
הכול היה נגמר כרגיל אילולא ה..


"אני נכנע! נכנע!!!! נכנע!!!!!!!!", צעקה עזה פילחה את החדר.
"כפכפים מזורגגים!!!!", צעקה נוספת נשמעה ברקע.
"לא יכולת להעלות בראשך משהו נורמלי??? ראש חולני יש לך!",
המשיך הקול.
צחוק רם נשמע מהעבר השני.
הוא לא עמד בזה יותר. הוא היה כל כך מרוגז שהתחיל להשליך דברים
מחוץ לחלון אל תוך האשפה. הוא התחיל בסיפור המזורגג. הוא קימט
אותו, קרע אותו לחתיכות וזרק אותו דרך החלון.....המשיך וזרק כל
דבר שהיה על השולחן ועוד דברים נוספים שהיו בחדר.....וסיים
ב....ניחשתם נכון....כפכף ששכב לו בודד על הריצפה.