ישראל גאון / הכובען ואני |
הוא שולח מבט ואני מתחמק
השעה עדיין שש
והוא מזיל דמעה
אין סיכוי לצאת מזה
אני מנסה להוציא אותו מזה
אבל המטורף בשלו, שותק
השעה עדיין שש
והוא אומר לי תברח
אין סיכוי לצאת מזה
ממלא לי עוד כוס בפנים אדומות
הוא בתוך ראשי מהדהד מחשבות
שנינו מ ש ו ג ע י ם
בכל מיני צבעים
מתרסקים
נדרסים
ונופלים
פתאום הוא מחוויר ומתמוטט
נשמט מן הכסא אוחז בספל
השעה עדיין שש
והוא על הרצפה
אין סיכוי לצאת מזה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|