אורן היה אדם בלי הרבה דאגות שרבים הסתכלו עליו באופן מוזר.
הסיבה לדבר הראשון היתה שאורן ידע, ללא עוררין, שלושה דברים.
הסיבה לדבר השני היתה מה שאורן ידע (ללא עוררין).

הדבר הראשון שאורן ידע זה שהוא תמיד צודק ולא משנה מה - הוא
תמיד צודק. לא מדובר כאן במעין התנשאות - זה יותר כמו ביטחון
עצמי.
למען האמת אורן היה כל כך בטוח בזה עד שגם כאשר המורה תיקנה לו
את שגיאות הכתיב בכיתה ג' - הוא היה בטוח שהוא צודק וזה פשוט
העולם שאל מסתדר כמו שהוא אמור להסתדר. אבל לאורן היתה סבלנות
והוא היה מוכן ומזומן לחכות עד שהעולם יבין את הבעיה בעצמו ועד
אז התפשר על כתיבת המילה שולחן ללא האות ג'.
אבל אורן נתקל בבעיה - יום אחד הלך הלך אורן למלא טוטו כי הרי
מה שיסמן זה הדבר הצודק ומאז אורן לא הפסיק. הוא אהב למלא ולא
התרגז כל כך כאשר לא זכה - היתה לו סבלנות.
אבל כמו כל בן אדם - גם סבלנותו של אורן פקעה בשלב מסוים -
שבוע אחרי שפוטר מעבודתו בגלל שהעולם עדיין לא הבין שזה בסדר
גמור לאכול אורחת צהריים  במשך ארבע וחצי שעות כל יום חמישי
וכמה ימים אחרי שהעולם לא הבין שבעצם הוא מועמד טוב מאוד לקבל
הלוואה כדי לשלם את הקנס שקיבל לפני 14 שנים כשהעולם לא הבין
שמותר לנסוע ב120 קמ"ש בכביש החוף - כל עוד אפשר.
"סלח לי." קרא אורן אל המוכר בפיצוציה.
"כן אדוני - כבר קונה טופס?"
"שמע - זכיתי אבל לא נתנו לי את הכסף."
"מה? לא יכול להיות." ביטל המוכר את דבריו.
"הנה תראה - ניחשתי 16." אמר אורן והגיש לו את הטופס.
המוכר בדק את הכרטיס ובדק בעיתון הספורט שיה מונח לידו.
"מה אתה מקשקש? הנה כל ארבעת המשחקים הראשונים סימנת 2 אבל
בכולם זכו המארחות. והנה גם סימנת שבאר שבע תצא בתיקו. מה אתה
מקשקש - אם אתה רוצה לעבוד עלי תמצא דרך יותר טובה."
"אבל אתה לא מבין - אני ניחשתי נכון - זה פשוט השחקנים לא
שיחקו כמו שהיו אמורים!"
"מה זאת אומרת לא שיחקו כמו שהיו אמורים? מה אתה שולט בהם?"
נזף בו המוכר בשנית.
"אבל אני צודק לכל הרוחות."
"מה זה אתה צודק? מה אתה מושלם?" שאל אותו המוכר ועשה את הטעות
העיקרית שלו עד כה.

הסיבה לכך שמדובר היה בטעות היא בגלל שהדבר השני שאורן ידע,
ללא עוררין, היה שהוא מושלם.
כאן דווקא כן היתה התנשאות. אורן האמין שמכיוון שהוא תמיד צודק
אז כל מה שהוא עושה הוא נכון. אורן האמין גם שכל מה שהוא -
נכון. ומדוע? כי אורן אמר זאת פעם ואורן הרי האמין, ללא
עוררין, שהוא תמיד צודק.

"אני דווקא כן." אמר אורן בגאווה.
"מה כן? אתה מושלם?"
"כן."
"ואתה תמיד צודק?"
"כן."
"וואלה בחור" אמר המוכר בזמן שהוא מנופף באצבעו ללא שליטה,
"כדאי לך לשמור על הפה שלא תעצבן."
"אבל אני כן מושלם - אסור לי להכריז מה אני?"
"אבל אתה לא." אמר המוכר.
"כן אני כן - תוכיח אחרת!"
"הנה - לא יצאו התוצאות שסימנת שיצאו בכדורגל."
"זה רק אומר שמי שכן יצא לו הוא לא מושלם. זה הכל עיניין של
הגדרות." השיב אורן.
"באמת?"
"כן."
"אם אתה כל כך צודק אז אולי תגיד לי במה להשקיע בבורסה?"
"בשמחה - תשקיע במניית חברת 'האחים מניות דפוקות'"
"ולמה שאתה לא תעשה את זה בעצמך? תרים ת'פלאפון שבכיס החולצה
ש'ך ותצלצל!"

הדבר השלישי שאורן ידע, ללא עוררין - והסיבה העיקרית למה אנדים
התסכלו עליו מוזר - הוא שהפלאפון שלו הוא סלק.
לא מדובר בקיצור לחברת סלקום אלא לירק סלק . לדבר הזה שמדי פעם
שמים בסלט וכולם מזיזים אותו בעדינות הצידה כאמא לא מסתכלת.
סלק - סלק פולט קרינה אפור בצורת סמסונג עם אנטנה נפתחת.
כל פעם שדיבר עם מישהו אורן חשב, אבל לא היה בטוח, שמדובר
בתולעים.

"לא יכול זה לא פלאפון." אמר אורן.
"אז מה זה אם לא פלאפון?" אמר המוכר.
"זה סלק." השיב אורן.
"מה סלק?"
"סלק - הירק."
"תגיד לי בחור מה יש'ך? אתה מרגיש טוב היום?"
"אני מרגיש נהדר - עכשיו אנא ממך - תצלצל למועצת ההימורים
ותספר להם את מה שסיפרתי לך." דרש אורן.
"אין בעיות רק אתה יכול לעשות לי טובה קטנה לפני?" שאל אותו
המוכר.
"מה?"
"אתה יכול להביא לי את הסלק הזה שלך?"
"הנה קח." אמר אורן והושיט אותו למוכר.
"תודה" אמר המוכר והקשר למד"א.

להפתעת המוכר - לאחר שסיפר את הסיפור שלחו אותו למועצת
ההימורים.
לאחר שסיפר להם את הסיפור הם אמרו שכבר יטפלו וכעבור עשר דקות
בא וואן שחור ומתוכו יצאו כמה בחורים ולקחו את אורן לתוכו.
"הלו! מה אתם עושים לו?" צעק אחריהם המוכר.
"הוא צודק ולכן אסור לו להשתתף בלוטו - אנחנו הולכים לכלוא
אותו במקום בו לא יוכל להמר." אמר אחד האנשים.
"אבל - " מחה המוכר, "לא ייתכן - הוא צדק בקשר להכל?"
"חוץ מהקטע עם התולעים - זה פשוט סלק עם תכונות של טלפון - הוא
כן דיבר עם בני אדם." אמר האיש טרק את הדלת ונסע.
המוכר חשב קצת - הוא לא כל כך מופתע ששולחים את הבחור ההוא
לבית חולים אבל ככה?
המוכר הביט ב"סלק" שנח על דלפק דוכנו.
והתקשר לבן דוד שלו שהיה בעסקי הבורסה - מה כבר יכול להיות?