כשהגעתי לבית החולים היית כבר מת. ראיתי את ההורים שלך יושבים
על הכיסא בחדר ההמתנה, שניהם נראו אבודים עם כוס מים ביד
וכשנכנסתי לחדר אבא שלך לא הוציא מילה, אמא שלך התחילה לבכות
בכי היסטרי כאשר ראתה אותי, ואבא שלך השפיל את מבטו וחיבק אותה
הבנתי שמשהו לא בסדר, הלכתי מהר לרופא שיצא מחדר אחר, הוא אמר
שקיבלת מכה חזקה בבטן שגרמה לך דימום פנימי ועד שהגעת לבית
החולים כבר הייה מאוחר מידי, והם לא יכלו להציל אותך
הרגשתי שהרגליים שלי רועדות כאילו כל הדם נשאב מהם
נפלתי על הברכיים שכולי רועדת ומפוחדת הרגשתי שאני נמצאת בפרק
ממש גרוע של אי. אר. (יותר נכון הייתי מעדיפה להיות) אם כל
הרופאים מסביבי והאחיות הם הרימו אותי מהרצפה הושיבו אותי על
כיסא וניסו להרגיע אותי
אבל אני הייתי בשלי צרחתי מרוב כאב אבל בשקט שאף אחד לא ישמע
אני לא יודעת למה לא רציתי שאף אחד ישמע קשה הייה להבין את דרך
המחשבה שלי אז, הייתי בהלם, פתאום העניים שלי התמלאו בדמעות
שהתחילו לרדת אחד אחרי השני הגרון נהייה יבש והלב שלי התחיל
לפעום יותר ויותר חזק
הרופא ניגש אלי ושאל אותי אם הייתי קרובה אלייך
אמרתי שאני הארוסה שלך ואנחנו ביחד כבר 3 שנים. הייתי חייבת
לשקר אחרת הוא לא הייה נותן לי להיות שם
אמרתי לו שאני רוצה לראות אותך בפעם האחרונה
הוא שאל :" את בטוחה?" אמרתי בבכי :" כן אני בטוחה תן לי רק
להיפרד ממנו".
נכנסתי לחדר, הוא הייה קריר מעט עברה בי צמרמורת, אתה שכבת
במיטה עם סדינים ירוקים שכיסו אותך והיית כל כך חיוור
התקרבתי אליך רועדת ובכל צעד הבכי התחזק, הראייה שלי התחילה
קצת להיות מטושטשת מרוב הדמעות שחנקו אותי.
הסתכלתי על פניך שהיו כל כך שלוות ויפות אפילו עם כל החבלות
שהיו עליהן והדם הנקרש שנטף מפה שלך. ליטפתי את פניך שהיו כל
כך קרות
ונישקתי אותך בפעם האחרונה. כשכולי רועדת ובוכייה יצאתי מהחדר
בריצה, לקחתי את התיק שהייה זרוק על אחד הכיסאות בחדר המתנה
בבית החולים וברחתי החוצה, נכנסתי למכונית והתכוונתי להתניע
אבל לא יכולתי, מיליוני מחשבות תקפו אותי ובראשם התמונה שלך
שוכב על המיטה כולך פצוע וחבול... זה גרם לי להשתגע.
אני זוכרת את היום השחור הזה כאילו זה הייה אתמול
אבל עבר חודש מאז
אני באתי לכאן היום כי מאז ההלוויה שלך לא הייה לי אומץ לבוא
לכאן
כי לא האמנתי שאתה באמת נמצא כאן מתחת לשיש הקר הזה קבור עמוק
באדמה, אבל הייתי חייבת להיות קרובה אליך
כל החודש הזה הייה סיוט אחד גדול בשבילי, המחשבה שהמוות הפריד
בננו שברה אותי, אבל אז גיליתי שעדיין נשאר לי משהו ממך
אני בהריון. למרות שאני רק בת 17 אני אביא את הילד הזה לעולם
ואני אגדל אותו. ינסה לפחות... כי אני לא יכולה לוותר על אוצר
כזה יקר כי זה חלק ממך, אז תסלח לי שאני הורסת לעצמי את החיים
אבל אני הורסת אותם כדי להשאיר ממך משהו, ואני שוב מתחילה
לבכות כמו ילדה קטנה.
אני אוהבת אותך! אני תמיד אוהב |
