הוא עומד מאחורי הדלת שלי, מתחנן, שואל, מבקש "תכניסי אותי,
בבקשה." למה שאני אכניס? לא מכניסה ולא מכניסה. נכנסת אלי כבר
מספיק והגיע הזמן שדי, זהו, נגמר. "אני לא נוגע בך תכניסי אותי
נו בבקשה" תחנונים לא יעזרו לך מותק. אני כל כך שיכורה אבל כל
כך עצבנית שאין מצב שבעולם שאתה נכנס לחדר שלי. איזה מזל
שקניתי מנעול לפני יומיים.
"נו מותק, את יודעת שאני אוהב אותך." כן, היום הוא אוהב אותי
מינוס 'אל תספרי לאמא אם תספרי אני יהרוג אותך.' אוהב אותי, מת
עלי. חולה על התחת שלי. הוא באמת חולה על התחת שלי. מאז שבוע
שעבר אני לא מתקרבת אליו יותר.
שנים כבר הוא נוגע בי, המניאק. בגללו אני לא ישנה יותר בלילות.
עכשיו למדתי שיטה, כל פעם שאני שומעת את הדלת נטרקת כי הוא לא
קיבל אתמול בלילה, אני יודעת שהבית בטוח, שאני יכולה לצאת. אמא
לא יודעת. בעצם היא כן יודעת, פשוט לא ממש איכפת לה. לא משנה
לה את מי הוא מזיין כל עוד היא לא צריכה לפתוח רגליים. היא גם
ככה כועסת עליו כי הזין שלו קרע לה את הדיאפרגמה ואני נולדתי.
תמיד היא טורחת לספר לי איך בלידה שלי היא צרחה קרוב לשלושה
ימים כי היא היתה צריכה להחזיק אותי בפנים, התינוקת הפגה
הפגועה עם החושים הלא מפותחים. ואז היא מספרת איך היא ראתה את
הדם עף לה מבין הרגליים ואז מאחורי העיניים. תמיד כשהיא מגיעה
לקטע הזה אני רצה לספר לה איך אני דיממתי לפני חמש שנים בערך,
כשהוא בא אלי פעם ראשונה, אבל אני עוצרת את עצמי, משום מה.
תמוה.
אמא שלי או לא, היא שונאת אותי. אבל לי יש את חובת הבת לאמא,
לעולם לא לגרום לה צער וכאב בכוונה. לפני שלושה ימים עצרה אותי
המשטרה בחשד לסמים. איזה חשד, הם כבר ידעו הכל.
בהתחלה תהיתי מי הלשין עלי. הסוחרת שלי היתה עדיין במקום הקבוע
שלה, ואין לי חברים. אני לא מתרבת לאנשים. כל מגע או שיחה קשה
לי, כי אני לא ממש יודעת מה לומר או מה לעשות. פעם דווקא
ניסיתי לדבר עם מישהי אבל בכיתי וברחתי באמצע. זה היה בכיתה
י', מאז אמא הוציאה אותי מבית הספר כי אני עושה לה בושות.
איפה הייתי? אה. אז ניסיתי לברר מי הלשין עלי ומסתבר שאבא שלי
בכבודו ובעצמו, הבנאדם שהראה לי איך מגלגלים ואיך מפילים ראש,
הציל את התחת המקומט המזדקן שלו תמורת הבת שלו. הוא מכר אותי.
אני לא אתפלא אם הוא ימכור אותי בעוד כמה צורות.
אני מסתכלת דרך החור שעשיתי לי בדלת, בדומה לחור מנעול. הוא
עדיין עומד שם, נשען על הקיר הלבן כמו מסטול, העיניים שלו
מרצדות על פני הדלת כאילו עדר נמלים רץ לו מול הפנים. אני רוצה
לקרוץ לו, להראות לו את האצבע. אני רוצה להכאיב לו. אני רוצה
לקנות ויברטור כושי ענקי ולדחוף לו אותו פועל בלי ווזלין עמוק
לתחת.
מכאן אני לא יוצאת יותר, יש לי פה כל מה שאני צריכה. מוזיקה,
מחשב, פקט של ווינסטון אדום, חמש בקבוקי וודקה. אוכל? לא צריך,
אני אגווע לאיטי. שירותים? עזבו, אני אחרבן בשקית ואשים לו את
זה במיטה.