26.10.00
24:05

כאן אני הולך לומר את מה שאני באמת חושב על החיים ועל האנשים
שקיבלו אותם בטעות.
כאן אין מילים יפות של אנשי רוח, כמו "בצורה פילוסופית
קונקרטית", או "לטעמי פריצות רוחו הסוריאליסטית של הדובר משקפת
את השתרללותו בנוגע לבנות המין היפה" - לא תמצאו מילים כאלו
אצלי... מה לעשות אני לא כזה חכם. אני רק שופך את מה שאני באמת
חושב עליכם בצורה הכי פשוטה ומכוערת, אז אל תצפו ממני להרבה
מדי.

אנשים - אתם בשבילי רובכם אפסים.
מצטער אבל זו האמת - ואתם מכירים אותי כאחד שאומר את האמת כולה
בפנים בלי בושה.
נתחיל קודם עם מה שחרא אצלי, אחר כך מה שחרא אצלכם.
למה אני חרא של בן אדם? יש כמה וכמה סיבות.
אין לי טיפת כבוד עצמי. בשבילי עצמי אני רמש, סתם עוד אחד
מכוער ומטומטם שאפילו ב3 יחידות למתמטיקה לא מסוגל להסתדר.
אם בנות מסתכלות עלי זה כי אמרו להן להעביר לי משהו, או בגלל
שאני מסתיר להן את מה שמאחורי.
כל היום אני חושב על מה שאני לא יכול להשיג וזה רק מתסכל אותי
יותר.
אני יודע שזה בא בהשווצה, אבל אני ספץ במחשבים. אין מה לעשות -
במחשבים יש לי את זה. אם למחשבים היו כוס ושדיים אז אולי היה
יוצא לי מזה משהו - אבל לא משנה. מול מחשב אני כמו מנתח מומחה
- יכול לתקן כמעט כל בעיה, יודע לתכנת ברמה גבוהה מאוד, מכיר
את כל חומרת המחשב מקרוב ואני תמיד זה שמתייעצים בו. יש לי גם
רעיון או שניים לסארט-אפ עליהם אני עובד. ותראו תראו - אותו
אלוף במחשבים לא מסוגל להתמודד עם שפת הפסקל שמהווה 3 יחידות
בבגרות במחשבים. גם משם מעיפים אותי.
מה עוד? לפעמים אני קולט את עצמי מדבר בשפה גבוהה, ורואה על
העיניים של הבן אדם איתו אני מדבר שהוא חושב "וואי איזה ביל
גייטס... רק חסר לו שלייקס כדי להיות החיקוי הלבן של סטיב
ארקל" ואני שונא את זה.
יש לי ידידה אחת (!!!) בכל העולם המזורגג הזה, והיא בחורה
נפלאה, שמסוגלת לשמוע את כל הזבל שיש לי לומר.
אני יודע שהכרס שלי גודלת בטירוף, ועדיין כשאני רואה אוכל
פתאום הידיעה הזו מתפוגגת ואני תוקע ובולס ומשמין, ועוד מעט עד
שנפטרתי מהחצ'קונים שבגללם נראיתי כמו פיצריה של דומינו'ס, אני
אראה כמו בלון צפלין מתגלגל.
השיר איתו אני הכי מזדהה הוא לוזר של להקת בק. מה לעשות אני
כזה. אם יש משהו טוב שאני רואה אני מאבד כל אחיזה בו והוא בורח
לי.
אם כבר סוף סוף מישהי עושה לי עיניים (כי היא בכלל לא מכירה
אותי ולא יודעת איזה שמוק רופף אני) אז אני כמעט משתין
במכנסיים ובאותו רגע אני חושב לעצמי "יו שתפסיק להסתכל כבר אני
אמות... יו בטח היא עוד רגע באה לכאן כדי לקטול אותי, לצחוק
וללכת..." ואז כשהיא כבר מתייאשת ממני אני אומר לעצמי "אם היה
לך טיפת ערך עצמי וקצת קצת ביצים, והיית עושה משהו בנידון, היה
יוצא לך מזה משהו על בטוח. אבל אין לך יא לוזר" וזה עוד יותר
מתסכל. דבר שני הוא שאני פשוט לא יכול לספר על כזה דבר לחברים
שלי (לדוגמה שמישהי מאוד מאוד מסויימת עשתה לי עיניים, ואני
כהרגלי פחדתי. היא קרצה אלי ועשיתי את עצמי כאילו לא ראיתי. אז
היא התייאשה והפסיקה להסתכל). אם אני אספר להם כזה דבר הם גם
יגידו שאני שקרן, כי לא יכול להיות שאחד כמוני ישיג מישהי
כמוהה. לא יכול להיות שאחד כמוני ישיג מישהי. נקודה.

מה מגעיל כל כך בכם, כולירות בכלל לא יקרות שלי?
מה שיש לי לומר לכם, זה שאתם כולכם שקרנים, תככנים וצבועים.
ואתם יודעים שאני לא זורק מילים לאוויר.
כל הזמן רצות לכם מזימות בראש. אתם מדברים איתי על כמה שאתם
שונאים מישהו אחר ואיתו אתם מדברים על כמה שאתם שונאים אותי.
צבועים. היפוקריטים. תפסיקו כבר לחשוב כל הזמן מה השני עושה
ולמה! תתחילו להתרכז במה אתם עושים ולמה! אבל לא... אתם
מרגישים כל כך מושלמים! אתם בסדר!
בקשר לבחורות - כל הזמן החברים הקרובים שלי אומרים לי ש"אלו
שטויות" וש"אתה רק צריך לגשת אליה ולהתחיל לדבר" יופי חברים
שלי, עוד רגע תגידו לי לסתום את האגזוז באוטו ולהתחיל לנסוע.
תראו - תודה רבה על הרצון הטוב אבל חאלאס! תגידו לי את האמת!
אל תשלחו אותי לגוב האריות כדי שאני ארגיש טוב עם עצמי. אני
יודע את האמת - היא מביטה בי כל בוקר וערב במראה כשאני מצחצח
שיניים.
ואם כבר אני מדבר עם מישהי היא ממש מוקסמת ממני... משהו...
תמיד זה מסתכם ב-"אתה פשוט צריך להתחיל לדבר איתה... אתה תראה
שאתה תצליח, פשוט תמצא מישהי שמוצאת חן בעיניך ותנסה" או "אני
לא מבינה למה אין לך חברה... אתה צריך יותר בטחון עצמי - אני
בטוחה שאתה יכול להשיג כל אחת." חמודה - שכחת להוסיף במשפט הזה
"אבל לא אותי", או "חוץ ממני".
אתן כולכן שולחות אותי לחפש במקום אחר, זה מה שאתן עושות.
יאללה, תגידי לי את זה בפנים! תגידי "שמע, אני ממש לא
מעוניינת, מה לעשות, החיים לא פיקניק, אתה לא מושך אותי, יאללה
ביי". הרי אם יכלתי להשיג כל אחת - למה את לא מציעה משהו? מה
קרה? את משהו מיוחד שאת שונה מ"כל אחת"? לא את לא. אתן כולכן
אותו דבר - מחפשות את מר פנים יפות עם הרבה כסף, ושיסבול את
השטויות שלכן. מחפשות איזה ערס מגעיל שיעשה דאווינים, שיקח
אתכן במכונית על מהירות 160 קמ"ש עם טראנסים בעוצמה בלתי נסבלת
מהרדיו-דיסק שלו, ושיעשה את כל השטויות חסרות האחריות הנוספות
שקיימות.
אתן מחפשות דאווינים! זה מסכם את הכל במילה אחת יפה -
דאווינים. יודעות מה? עכשיו, כל עוד אני כותב את השורות האלו
אני חושב על זה - אם זה מה שאתן מחפשות, לכו על זה. עזבו אותי.
אם אתן מחפשות ערסוואת דוחה עם אובר-בטחון עצמי שיביא את האוטו
של אבא ויעשה לכן דאווינים - לכו איתו לקיבינימאט. אני כותב
לכן משם - מקום מסריח, הקיבינימאט. יש כאן רק אנשים שמתו
ואנשים שהבינו מהי מהות החיים (אני כבר לא יודע לאיזו קטגוריה
אני משתייך).
אני יודע שמאחורי הגב החברים שלי יורדים עלי עם אלו ששונאים
אותי וגם בינם לבין עצמם (דוגמה - אדם מסויים שהחשבתי אותו
לחבר עד שהוא פנה לידידה היחידה שלי וניסה בכל כוחו לגרום לה
לחשוב שאני כזה גועל נפש של בן אדם), אז מספיק לשקר.

בקשר לאנשים שקרובים אלי - המשפחה שלי.
סבתא וסבא שלי סובלים אותי עדיין כנראה כי הם רואים אותי רק
אחת לשבוע.
ההורים שלי - מתביישים בי. בשבילם אני כשלון. במיוחד בשביל אבא
שלי. אני מדבר איתו 8 מילים ביום בממוצע, וזה גם "כן, כן, כן
התקלחתי, כן יש מים, ביי"
הוא כל היום יש לו רק טענות כלפי. עם כל טענה וטענה הוא רק
רואה אותי יותר ויותר ככשלון.
אני הכשלון הכי גדול שלו, כנראה בגלל שאני באמת כזה חרא של בן
אדם.
ושלא יזיינו לי את השכל שזה מחשבות של נער מתבגר - אדם שקורא
לבן שלו בגיל 7 בהמה, וממשיך לקרוא לו כולירה מול כל המשפחה
שלו, או שהוא אומר לאשתו "עזבי אותו הוא מטומטם" - אין תירוץ.
הוא רואה בי כשלון והוא דואג להפגין את זה כל יום בקביעות -
"למה לא עשית את זה? למה זה נשאר ככה? למה אתה לא עושה מה
שאומרים לך? למה אתה דוחה את זה? למה מתוך כל דבר שאומרים לך
אתה שוכח חצי? למה אתה לא מסוגל לעשות את הדברים הכי פשוטים
שאומרים לך?" נו תפוס קצת ביצים ותגיד את זה - "למה נולדת כזה
דפוק?! למה אין לי בן אחר?!?" הרי אם היו שואלים אותו אם הוא
היה רוצה בן אחר במקומי הוא היה קופץ על הרעיון, אז שלא יזיין
לי את השכל.
הרי כשאני מדבר אליו על נושאים אחרים מהפקודות שלו הוא לא עונה
לי בכלל ולא מסתכל עלי. מה אני כזה מכוער?! תרים את העיניים
שלך! תן כבוד! לאאא... איך אפשר לתת כבוד לכשלון הזה... נו
תגיד את זה - "חבל שלא מסרנו אותו לאימוץ כשהיה קטן".
אחותי - כל היום אני לא מדבר איתה, היא ילדה מפונקת. כשאני כבר
שומע ממנה מילה או שתיים זה או "די!!! די!!! תעזוב אותי!!" או
"תעשה לי לשתות!" לכי גם את לקיבינימאט, מפגרת. מה את רוצה
ממני? לא רוצה איתי שום קשר אז לפחות תעזבי אותי בשקט.

יש לי עוד הרבה מה לכתוב אבל אין לי כוח לזה.
אני יודע שאם מישהו היה קורא את המכתב הזה הוא היה נדהם בכל
השנאה שעצורה בי. הרי אני כזה שקט, כזה חסר בטחון... מאיפה הוא
חושב בכלל לכתוב ככה המפגר הזה? שישב בשקט וישתוק, הרי מכתבים
כאלו יעשו לנו רק צרות...
אז מה לעשות - זה אני. תכירו. ושתדעו שאני עוד לא ממש ברגע
של תסכול, כי ברגע של דכאון אמיתי אני יכול לכתוב לכם כאלו
דברים - מה שאני חושב על העולם, שיגרמו לכם להחנק ולחפש את כלי
הנשק הקרוב אליכם כדי להתפגר.

רק רציתי להוסיף, שמה שאני בכלל לא מבין זה למה כל השנאה הזו
נותנת לי כוח להמשיך... לא לסיים את החיים האלו...
אולי זה בגלל שאני רוצה להוכיח לכם שאני  - I will survive
ואין לכם מה לעשות, כי למרות שהעולם הזה טובל בחרא, לא תצליחו
לגרש אותי ממנו.

שיהיה לכם יום טוב.



תוספת - לא תכננתי שהדבר הזה יגיע לבמה חדשה. אני לא מתכנן
שאנשים באמת יקראו את זה כי אני לא הייתי קורא את זה בעצמי. זה
ארוך, מייגע, ולא הכי מעניין שבעולם.
הסיבה לפרסום ה... דבר הזה, היא שזה גורם לי להרגיש טוב יותר.
אם מישהו באמת קורא את זה - כל הכבוד...