חודשיים לפני יומולדת 19 שלי, 19.8.79 , ט"ו באב תשל"ט ,
הרופאים גילו שיש לי סרטן.
לא משהו נורא הם אמרו, כבר ראינו אנשים במצב יותר קשה, טוב
שתפסנו את זה מוקדם.
הסכמתי איתם, חודשיים לפני יומולדת 19 זה באמת מוקדם בשביל
סרטן. הם המליצו על חודש של טיפולים אינטנסיבים כימותרפיה
והקרנות. הטיפולים היו אינטנסיבים, המוראל היה בסדר, והשער
במגמת נסיגה, אחרי חודש שכבר לא נשאר שער הם אמרו שעכשיו צריך
לחכות חודשיים ואז לבדוק שוב.
בבית הייתה אווירה של  אבל לאומי, אמא תלתה את הכביסה בחצי
התורן ואבא המהם שירים של נתן יונתן. לי, לא כמו לחתול של שלמה
ארצי ( שגם היה לו סרטן ),  לא התחשק לשבת בבית ולחשב את קיצי
לאחור.
שברתי קופת חיסכון, חבל להשקיע באוניברסיטה אם ממילא אני לא
אגיע לגיל 20 וקניתי כרטיס טיסה לתאילנד, שלושה שבועות באיים,
ים, שקט, בחורות, שלווה, אח"כ נחזור להקרנות.
השוטר בביקורת דרכונים לא הבין מה לקרח שמולו ולנער המתולתל
בתמונה, לקח לו קצת זמן להבין שיש ביני לבינה קשר דם.
באיים היה סבבה, שמש, ים , אוכל והם גם לא כל כך רגילים לאנשים
קרחים, ככה שהייתי אטרקציה. בהצלחה הסתובבתי עם כובע, אבל
הרגשתי שאני מסתתר כשאין לי בעצם ממה. אז הורדתי את הכובע וכל
מקום שהלכתי היו מסתכלים עלי ומחייכים. הייתי נכנס למסעדה
וכולם צוחקים, נופלים ברצפה וצורחים לי Full Moon !!!  , אז
התחלתי לצחוק איתם ביחד. נהייתי חבר של כולם. במלון אהבו אותי
קראו לי תמיד לשבת, לדבר לשתות איזה משהו, בחוף גם צעקו לי
Full Moon !!!   , המציל היה עושה איתי סיבובים על החסקה מול
כל הבחורות ובערב במועדונים הייתי V.I.P  בכל המסיבות.
יומיים לפני היומולדת שלי ישבנו ושתינו מיץ אננס וסיפרתי
לצ'אנג מהמסעדה שיש לי יומולדת עוד יומיים ושאולי זה היומולדת
האחרון שלי. צ'אנג אמר שזה מחייב מסיבה ע-נ-ק-י-ת. לא ממש
התלהבתי מהרעיון אבל צ'אנג התעקש ואמר שאין בעיה, הוא דיבר עם
כל מיני חבר'ה באי, וכמובן שלכבודי כולם רצו לעזור.
הם ארגנו מסיבת חוף, ים, אלכוהול, אורות, גראס, רמקולים. הכל
לכבודי, הם קראו לזה
Full Moon Party   אמרו שמי שלא ראה מסיבת פול מון, לא ראה
שמחה מימיו.
היה פיצוץ רקדנו, השתוללנו, שתינו, שכחתי מהכל, בין אשמורת
שניה לשלישית הכל כבר נהיה מעורפל , אני רק זוכר את הירח שלי
מלמעלה מאיר על הכל, מחייך ומוודא שכולם עושים חיים.