זיו קינן / שריקות |
את לילותי בשריקות נשימתך את מקשטת .
אני מתעורר ,
נוטל את בקבוק השמן הקטן ומטפטף טיפה אל תוך הצפחת הנישאת עלי
נר דולק על שולחני,
בושם קל פשט בחדר , אני חרד לך , אך אין זו אהבה ,
אני רוצה שתדעי,
אך אני חרד- פן תעצור נשמתך ושריקתה המבשרת חיים ,
אני מטפטף טיפה נוספת ומקווה לטוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|