אתה שחקן.
אני אפיזודה.
אני חולפת.
אני הכל.
אתה הקולות בראשי.
מחכה שאקשית את הגב
ובועט לי בבטן.
גמרת אומר לגרום לי
לחיות על תהום
במקום למגר את הצער
שלי עם רומח כבד וישן.
בינתיים
מחדד סכינים,
מחטט לי בקרביים
למצוא שאריות של אני
ולהעלות אותם על המוקד.
תתמקד רגע בעיקר:
הלב שלך עקר.
כמו מבטחים ללא חוף
כמו מקלט ללא עיר.
רק רציתי להאיר
את עיניך
לזעוק בתחינה
"הנה מערבולת סוף"
שתשמע, שתתן הגנה.
ואתה חרש.
חרש-חרש מתגנב
וגונב לי גם את הקולות מראשי
נעקרתי, ירקתי אותך מתוכי.
תקח את זה באופן אישי
עכשיו בלאט
אני מדממת לך
"קאט".